הכל על יהדות > פורום סיפורי צדיקים וסיפורים מחזקים.

סיפורים על הצדיק רבי אריה לוין זצ"ל

<< < (2/2)

DL2000:
בס"ד

   והנה כמה דברים קטנים אודות גדלותו של ר' אריה לוין.

*בחור צעיר הגיע לביתו של ר' אריה והחל מספר לו אודות הבחורה שהוא נפגש עימה ומונה מעלותיה ומסיים ב "אבל".. "בת עניים" היא... ולכן אני מתלבט ואיני יודע מה לעשות, ענה לו הרבי "הרי לך עוד מעלה שנתברכה בה כלתך"...

* זוג צעירים החלו להיכנס בברית הנישואים ועלתה בידם במריבה, פנה הבחור אל ר' אריה ושאלו לעצה ולהשכנת שלום, לאחר שעלתה בידו, שיגר הבחור אל הר' סכום כסף נאות לצורך הישיבה, החזיר לו הרב את הסכום בתוספת מכתב ובו כתב:"עדיף שתוציא כסף למתנה לבת זוגתך ותפייס דעתה.."

* דיבר פעם הרבי על ליבו של בחור שיקום ויישא את גרושתו בשנית, "איני יכול" אמר הבחור "כי כבר נתתי מילתי לנערה אחרת..." השיב הרב שהוא מוכן לילך בעצמו ולהסביר את פשר הביטול לנערה, בלי משים נפלט מפיו של הבחור אינפורמציה אודותיה- "הבחורה יתומה היא"... מיד שמע זאת הרב ואמר אם כך אין מה לדבר כלל, היתומה פגועת נפש היא ואין מי שתתנה בו כאבה ומכאוביה, ותהיה לה קפידה יתרה אם יתבטל השידוך, קום ושא את היתומה לאישה...

וכמובן אי אפשר לגמור במשפט האהוב עלי, ר' אשת ר' אריה לוין כאבה ברגלה כשהלכו לרופא אמר הר' לרופא "הרגל כואבת לנו"- ובכך לימוד שיעור חשוב ב"אוהבה כגופו"...

DL2000:
בס"ד

     ניחום אבלים של ר' אריה לוין זצ"ל
מאת יונה, פורסם בכ"ז אב תשס"ו (21/08/2006)

שמעתי את הסיפור אתמול בכנס התעוררות לזכר חיה מושקא ע"ה .
בדקתי בספר "איש צדיק היה"- יש שם סיפורים נפלאים,אבל הסיפור הזה לא מופיע שם.
סיפר הרב חננאל אתרוג שליט"א (מ"מ ראש ישיבת "שבי חברון"):
 
אביו נפטר כאשר היה ילד קטן מאד.
אמו היתה אלמנה צעירה מאד עם ארבעה יתומים קטנים.
בזמן שישבה שבעה הגיע הרב אריה לוין לניחום אבלים.
התיישב הרב מול האלמנה ופרץ בבכי,הוא מירר בבכי במשך דקות ארוכות.
היו אנשים שביקשו ממנו להפסיק לבכות,או לצאת החוצה,כיוון שהוא מצער את האלמנה במקום לחזק אותה.
אולם הוא נשאר במקום והמשיך לבכות. אחרי כעשרים דקות הוא קם ויצא,בלא שאמר אפילו מילה אחת !
 
לאחר זמן,סיפר הרב חננאל,אמרה אמו (זכרונה לברכה) כי האדם שניחם אותה באבלה יותר מכולם-
היה הרב אריה לוין זצ"ל,הצדיק הירושלמי.

DL2000:
בס"ד

     סיפור: הרב אריה לוין שובר את העוצר בירושלים למען אסיר יהודי...
מתוך:
הלכה יומית מפסקי מרן הרב עובדיה יוסף שליט"א - פרשת השבוע - פרשת וירא

מעשה שהיה בירושלים לפני כשבעים שנה, בימי השלטון של הבריטים בירושלים, המעשה אירע עם הגאון הצדיק רבי אריה לוין זצ"ל, שכידוע היה כרבם של האסירים. רבי אריה היה הולך לבקר חולים ואסירים בבתי חולים ובבתי הסוהר, בכדי לעודד את רוחם ולהיות עימהם בשעות הקשות. לילה אחד, הטילו הבריטים עוצר לילי, והיה אסור לאזרחים להסתובב ברחובות העיר. רבי אריה לוין לא שת לבו לעוצר, ויצא לבקר אסיר יהודי שהיה עצור "בקישלה", שהיה אז בית המעצר של המשטרה הבריטית בשער יפו בירושלים.

בדרכו לשער יפו, עצרו אותו שני שוטרים בריטים, אחד מהם יהודי והשני גוי, השוטר היהודי שהכיר את הרב ואת מעשי החסד שלו, רצה להתיר לו להמשיך בדרכו, והסביר לשוטר הגוי כי הרב הישיש אין לו כוונות זדון נגד השלטון, וכי כל מטרת הליכתו היא לעודד אנשים קשי יום חולים ומסכנים. אך השוטר הגוי לא הסכים לזאת, ופקד עליו לשוב מיד לביתו. הרב הסתובב לאחוריו, אך מצא דרך עוקפת בפירצת גדר צדדית, וניסה לעבור משם, אך גם שם תפסוהו שני השוטרים הנ"ל, כשהם רואים את הרב הישיש מנסה בכוחו הדל לטפס על הגדר כדי להגיע לקישלה. מיד קפץ השוטר הגוי, ולתדהמת הרב והשוטר היהודי, אמר לרב, בבקשה כבוד הרב! אתה יכול לעבור וללכת למקום חפצך! התפלא השוטר היהודי ושאל את חברו, מה הביא אותך לשנות את דעתך? ענה לו השוטר הגוי, בתחילה סברתי כי הרב עושה זאת למטרת ריווח כספי או טובת הנאה, ולכן לא התרתי לו, אך עכשיו כשראיתי את מסירות הנפש שלו, ואת הסיכון שלקח בכדי לנסות בכל דרך לבקר את העציר, הבנתי כי הדבר בנפשו וכוונותיו הם לשם שמים, שהרי יכול היה לפטור את עצמו בטענה שזו עת סכנה, ואין הדבר בידו, אך אם הוא מוכן לסכן את נפשו למען יהודי אחר שאין הוא מכירו כלל, ואין הוא מותר על רעיון הביקור, אכן איש קדוש הוא ולכן התרתי לו לעבור.
...
למדנו מי שרוצה לדעת אם הוא עושה רצון ה' מאהבה או בכוח, המבחן הוא בשעה שהוא פטור, כגון בשעת חולי או אונס הפוטר אותו מן המצווה, האם הוא שמח ואומר ברוך שפטרנו, או שהוא מרגיש צער, אמנם אני פטור, אך הפסדתי מצווה.

DL2000:
בס"ד

    ועוד מעשה מדהים !

הרב אריה לוין זצ´´ל אחד מהצדיקים בדור הקודם היה מבקר אסירים בבתי כלא ומעודד את רוחם. פעם הוא הסביר מדוע הוא התחיל ללמד זכות על כל בן אדם וזאת בעקבות מקרה שקרה לו.

פעם אחת הוא השתתף בהלויה של אדם חשוב מאד, אחד מנקיי הדעת בירושלים, הרב אלעזר ריבלין זצ´´ל שהיה אדם שעשה חסדים, גזבר בבית אבות, גבאי צדקה, בעל גמ´´ח גדול, עוזר לנזקקים, מפורסם מאד, שבמשך עשרות שנים עשה חסדים,

היה לו חבר בשם ר´ שמואל קוק זצ´´ל והם היו חברים 30 שנה והוא היה החברותא שלו. תמיד בעניני צדקה וחסד עשו יחדיו למען הכלל דברים גדולים. כשנפטר ר´ אלעזר ריבלין השתתף בהלויה רבי שמואל קוק חברו. והנה איך שהתחילה ההלויה, רואה הרב לוין שהרב קוק חברו של הנפטר פורש, נכנס לחנות פרחים וקונה עציץ. הוא נדהם.

ברגע האחרון שניתן להתייחד עם החבר האמיתי שלך שהיית איתו רוב ימיך ומסע ההלויה רק מתחיל ואתה פורש לעיני כולם, נכנס לחנות פרחים וקונה עציץ? מה עם החסד של אמת האחרון שאפשר לעשות ולגמול עם הנפטר?הרב לוין לא יכל לעצור את רוחו ונכנס לחנות כדי לקיים מצות ´´הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת עֲמִיתֶךָ´´ (ויקרא יט יז).

אומר לו הרב לוין: ´´ילמדני רבי, מדוע בתחילת הלויה נכנסת לחנות פרחים´´? אמר לו ר´ שמואל קוק: ´´כידוע, אני מטפל במשך שנים במצורע ואמש הוא נפטר. הרופאים בבית החולים ציוו לשרוף את כל כליו ואת כל מלבושיו כיון שהצרעת מדבקת היא ובין החפצים שלו הם ציוו לשרוף גם את התפילין.

כשאני שמעתי שצריכים לשרוף את התפילין שלו באתי בדברים עם הרופאים הגוים ובקשתי מהם אם אוכל במקום שהם ישרפו לקבור את התפילין בתוך כלי חרס כמו מנהג ישראל, הם הסכימו אבל התנו תנאי, שעד שתים עשרה בצהרים אגיע לשם על מנת להכניס את התפילין בכלי חרס ולקוברם.

כיון שנתאחרה ההלויה והגיע הזמן שאני כבר חושש שלא אספיק להגיע ואז חלילה ישרפו את התפילין, נאלצתי לעזוב את הלוייה, להיכנס במהירות לחנות כדי לקנות את העציץ ולרוץ לבית החולים´´. אמר הרב לוין: מרגע שהתברר לי המעשה הזה, קבלתי על עצמי רק להצדיק את הבריות.

ואילו אנחנו היינו נוכחים שם, מי מאתנו היה מעלה על דעתו סיטואציה כזאת, שזה המקרה? מה היינו אומרים אנחנו לעצמנו כשהיינו רואים דבר כזה, מבלי לברר כמובן? קונה לעצמו פרחים, הא?!. סוף סוף נפטר ממנו, היינו מהנהנים, עם חיוך, כאילו הדבר ברור לנו, כי הכל תמיד ברור לנו, לא?!!.

ירושלמי:
וואו כמה שאני שמח שהוספתם עוד סיפורים ודברים על רבי אריה לוין,חסכתם לי וזכינו כולנו,שבת שלום

תפריט

[0] אינדקס הודעות

[*] עמוד הקודם

כתוב תגובה

עבור לתצוגת גירסה מלאה