קונטרס מציאת הזיווג-לא מצולם

[אור הגנוז]

בס"ד

קונטרס מציאת הזיווג
נכתב על ידי מוהרא"ש הצדיק מיבניאל

יחזק ויאמץ את בני ישראל ובנותיו, אשר קשה להם למצוא זיווגם, ויורה להם עצות נכונות והדרכות ישרות, איך לזכות למצוא את זיווגם האמיתי, וכן תפילות נוראות ונפלאות על זה.

א.

בני ובנותי היקרים! עליכם לדעת, כי אין עוד דבר נעלם ונסתר מעיני כל חי כמו מציאת הזיווג, ועל-כן אסור לכם ליפול בדעתכם כלל, ושום דבר שבעולם לא ישבור אתכם, כי זיווגכם הוא רק בידו יתברך ולא ביד בשר ודם, והרבה שליחים יש לו יתברך, ועל-כן הרגילו עצמכם להתפלל בכל יום ויום לפניו יתברך, שתזכו למצוא את זיווגכם האמיתי, ושלא יתחלפו, חס ושלום, הזיווגים בשום אופן שבעולם כלל; ותאריכו בדבר זה, כי בפרוש גילה לנו רבנו ז"ל, ואמר (ספר המידות, אות רחמנות, סימן יא): על-ידי בקשת הרחמים זוכה לעשות שידוכים טובים והגונים, עיין שם; ואמר (ליקוטי-מוהר"ן, חלק א`, סימן ט): בני ישראל בתפילתם גורמים זִוּוּגָא דְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּיהּ, ולפי הזיווג שגורם בתפילתו כן זוכה לזיווגו, עיין שם; על-כן ראו להתפלל בכל יום ויום לפניו יתברך בלשון שאתם רגילים בה, ותבקשו רחמים רבים, ותפייסו אותו יתברך בכל מיני פיוסים, שתזכו למצוא את זיווגכם, ואז תראו נפלאות איך שתושעו באמת.

ב.

ראו, בני ובנותי, להיות חזקים באמונה הקדושה בו יתברך, ותדעו היטב בידיעה ברורה ומוחלטת, כי זיווגכם תלוי אך ורק בידו יתברך, ולא ביד בשר ודם, ועל-כן אל תפחדו משום בריה שבעולם כלל, ושאף אחד לא יוכל לבלבל את דעתכם, כאילו זיווגכם תלוי ביד איזה שדכן או שדכנית, או באיזה מקום מסוים או באיזו הנהגה ולבוש שאתם צריכים להתנהג ולהתלבש, הכל דמיונות ופיתויים אשר רק משברים ומבלבלים את הדעת, כי בפרוש אמרו חכמינו הקדושים (מועד קטן יח:): מן התורה ומן ונביאים ומן הכתובים מה` אשה לאיש, מן התורה דכתיב (בראשית כד): "ויען לבן ובתואל ויאמרו: מה` יצא הדבר"; מן הנביאים דכתיב (שופטים יד): "ואביו ואמו לא ידעו כי מה` היא"; מן הכתובים דכתיב (משלי יט): "בית והון נחלת אבות ומה` אשה משכלת", עיין שם; הרי שמבואר בתורה ובנביאים ובכתובים, שזיווגכם הוא רק בידו יתברך לבד ולא ביד שליח.

ג.

בני ובנותי היקרים! ראו להתחזק בכל מיני אופנים, ואל תהיו שבורים מזה שקשה וכבד לכם למצוא את זיווגכם, כי בודאי יש אצלו יתברך כוונה עמוקה, יכול להיות שהחתן או הכלה עדיין צעירים, וצריכים לחכות עוד קצת, או לפי שורש הנשמות וקישור ושילוב העולמות השייכים לכם, עדיין לא נגמרו כל התיקונים, ועל-כן ההכרח לחכות עוד קצת, לכן ראו להתאזר במידת הסבלנות, ואל תתייאשו בשום אופן שבעולם, כי בודאי יש לכם זיווג, כמו שאמרו חכמינו הקדושים (סוטה ב.): ארבעים יום קודם יצירת הַוְּלָד בת קול יוצאת ואומרת: בת פלוני לפלוני, עיין שם; הרי שעוד קודם שיצאתם לאוויר העולם, כבר הכריזו בשמים על בת זוגכם, על-כן אל תייאשו עצמכם כלל, כי בודאי יבוא גם יום שמחתכם ומועדיכם, ותזכו להתחתן במזל טוב.

ד.

בני ובנותי היקרים! עליכם לדעת, כי בעולם העליון, נשמת האיש והאשה היא אחת, נשמה אחת, וכשיורדים לזה העולם, הזכר נולד ונמשך בעולם על-ידי אבא ואמא אחד, והנקבה נולדת ונמשכת בעולם על-ידי אבא ואמא אחרים (עיין ליקוטי-מוהר"ן, חלק א`, סימן רסה), והכל מצד שורש הנשמות, ודבר זה – לחברם וּלְיַחְדָּם יחד, היינו – את הזכר והנקבה, זה קשה מאוד מאוד, כי נתפרדו אחד מהשני, ואין אחד יודע איה והיכן השני, ועל זה אמרו חכמינו הקדושים (סוטה ב.): קשה זיווגו של אדם כקריעת ים סוף, כי גם אז היה קטרוג גדול על עם ישראל, שאינם ראויים לעבור את הים סוף, וכמו-כן כשצריכים למצוא אחד את השני, יש על זה הרבה מקטרגים ומונעים, אף-על-פי-כן עליכם להתחזק ולהאמין רק בו יתברך, וכמו שעם ישראל עמדו סמוך לים סוף וצעקו אליו יתברך, עד שזכו שנבקע לפניהם ים סוף, כמו-כן אם לא תייאשו עצמכם מן הרחמים, ותבקשו רק ממנו יתברך, אז יעזור לכם למצוא אחד את השני, ותזכו להתחתן יחד, וכמו שבשעת קריעת ים סוף קפצו אל תוך המים ולא הרהרו כרגע אחריו יתברך, כמו-כן עכשיו תזרקו מכם את כל מיני הכפירות והאפיקורסות והספקות והעקמומיות, ותקפצו אל תוך האמונה הקדושה, ותדעו כי אין שום מציאות בלעדיו יתברך כלל, והכל לכל אלוקות גמור הוא, והוא יתברך מנהיג את עולמו בהשגחה נפלאה, ואז בודאי תִּוָּשְׁעוּ.

ה.

בני ובנותי היקרים! אתם צריכים להתחזק באמונה פשוטה, וְלֵידַע כי אין שום מציאות בלעדיו יתברך כלל, והוא יתברך מנהיג את עולמו בהעלם ובהסתר גדול, אשר לא יושג לשום שכל אנושי, כי מי יאמר לו מה תעשה, והכל מעוטר ברזין וסודות נסתרים, ובפרטיות ענייני נשמות וזיווגים, דבר זה בודאי נעלם ונסתר מעין כל חי, ועל-כן אסור לבקש ממנו יתברך: "אני רוצה להתחתן דייקא עם זו או עם זה", כי כבר אמרו חכמינו הקדושים (מועד קטן יח:): רָבָא שמע לאיש אחד שביקש רחמים, ואמר, שתזדמן לו פלונית, אמר לו רָבָא: לא תבקש רחמים כך, אלא בקש סתם, שיתנו לך את בת זוגך, ואם היא תהיה בת זוגך לא תלך ממך; הרי שאסור לבקש בפרטיות: "אני רוצה דווקא את זו או את זה", כי מה ששייך לכם לא יוכלו לקחת כלל, ואם תתפללו דייקא על זיווג מסוים, תהיינה לכם אכזבות גדולות, כי מה שלא שייך לכם, ממילא לא יהיה לכם, ועל-כן מה ולמה לבקש: "אני רוצה דייקא את זה או את זו", בקשו רחמים שיתנו לכם רק את בת זוגכם, וחס ושלום, שלא יתחלפו הזיווגים, שלא תצטרכו להדחות אחד מפני השני, היינו – לא להתגרש או לא למות בשביל אחר, רק תהיה בת זוגכם דייקא.

ו.

בני ובנותי היקרים! על זה אתם צריכים לבקש רחמים בכל יום ויום, שתזכו למצוא רק את זיווגכם השייך לשורש נשמתכם, ושלא תצטרכו להדחות אחד מפני השני, וכמובא בזוהר הקדוש (פרשת וילך, דף רפד.): בָּעֵי בַּר נָשׁ לְמִבָּעֵי רַחֲמֵי קָמֵי קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא כַּד אִזְדַּוֵּג דְּלא יִתְדָחֵי מִקָּמֵי אַחֲרָא (צריך כל אדם לבקש רחמים מהקדוש-ברוך-הוא, כשמזדווג שלא ידחק מאחר), כי רואים הרבה פעמים שאפילו אחר מציאת הזיווג מתגרשים, או אחד משניהם מת, וכל זה כי אחד נדחק מפני אחר, ועל-כן ראו לבקש העיקר על זה – שתזכו למצוא את בן או בת זוגכם השייכים לשורש נשמתכם דייקא, ולא יתחלפו הזיווגים, חס ושלום, ושלא תארע תקלה וקטטה ביניכם, כי הכל יכולים לפעול בשמים, וכמו שאמר רבנו ז"ל (ספר המידות, אות חיתון, סימן ט): על-ידי התפילה יכול לשנות זיווגו הנכרז בשמים; היינו אם נגזר על אחד משניכם שההכרח לאחד מכם להינשא לאחר קודם, וההוא ימות או יתגרש, את זה יכולים לפעול על-ידי תפילה – לשנות שלא יצטרך להגיע אל זה (כמובא בתיקונים, תיקון יד): אם חוזר בתשובה באמת, ומבקש הרבה רחמים ממנו יתברך מקבל את בת זוגו, ואין מוסרים את זה לאחר כלל, עיין שם; על-כן ראו לחזור בתשובה שלמה לפניו יתברך, ותקבלו על עצמכם לשנות את מעשיכם לטובה, ואז תקבלו רק את זיווגכם השייך לכם.

ז.

בני ובנותי היקרים! חיזקו ואימצו בביטחון חזק, כי לא יעזוב אתכם הקדוש-ברוך-הוא, ובודאי תִּוָּשְׁעוּ, אם לא תבטחו בבני-אדם רק בו יתברך, כמו שאמר הנביא (ירמיהו יז): "ארור הגבר אשר יבטח באדם, וְשָׂם בשר זרועו ומן ה` יסור לבו" וגו`, "ברוך הגבר אשר יבטח בה` והיה ה` מבטחו", וביותר סובב דבר זה על שידוכים וזיווגים, כי דרך העולם שמדברים ביניהם: פלוני יקח את פלונית, או פלונית תיקח את פלוני, וכבר מוסכם הכל, ובוטחים באדם, ומשתדלים להחניף לאדם זה או לאדם אחר, ובין כך נתקיים (תהלים ב): "יושב בשמים יִשְׂחָק, אדני ילעג למו", ומשנה את כל התוכניות, ומהכל נעשה כלא ממש, כעין שאמרו חכמינו הקדושים (מדרש רבה, פרשת אמור, פרשה כט, סימן ח) על הפסוק (תהלים סב): "אך הבל בני-אדם כזב בני איש, במאזנים לעלות המה מהבל יחד", בנוהג שבעולם, מה הבריות אומרים: איש פלוני נושא פלונית – אך הבל בני-אדם, פלונית תינשא לפלוני – כזב בני איש, המה מהבל יחד – אמר רבי חִיָּא, עד שהן עשויין הבל בתוך מְעֵי אִמָּן הם יחד, עיין שם; היינו מה שייך שזה יאמר כך, וזו תאמר כך, שידוך וזיווג אי אפשר לבטל ואי אפשר להוסיף, כי קודם שנולדו כבר הם יחדיו, ועל-כן "אל תבטחו בנדיבים בבן-אדם שאין לו תשועה" (תהלים קמז), ישועתכם תלויה רק בידו יתברך.

ח.

בני ובנותי היקרים! ראו לברוח רק אליו יתברך, אשר מלא כל הארץ כבודו, והוא מְחַיֵה ומהווה ומקיים את כל הבריאה בהשגחה נפלאה, ומנהיג את עולמו בחשבון צדק, אשר לא יכילהו שכל אנושי כלל, ולמה תיפלו בקטנות הדעת ותהיו שבורים, כאילו אבד מנוס ותקוה מכם?! מדוע לא תבטחו בו יתברך, אשר בודאי לא יעזוב אתכם, וסוף כל סוף אחר הרע יבוא הטוב – שתזכו למצוא את זיווגכם מהשמים, ועליכם לֵידַע ולזכור מה שכתוב בזוהר הקדוש (פרשת ויחי, דף רכט.): וּמֵהַשֵּׁם אִשָּׁה מַשְׂכָּלֶת בְּגִין דְּאִתְּתָא כַּד אַחֲסִין לָהּ בַר נָשׁ מֵעִם קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אַחֲסִין לָהּ דְּהָא לא יַחֲסִין לָהּ קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְבַר נָשׁ אֶלָּא כַּד מַכְרִיזִין עָלֵיהּ בִּרְקִיעָא דְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא מְזַוֵּג זִוּוּגִין עַד לָא יֵיתוּן לְעַלְמָא [כשנושא איש אשה – מאת הקדוש-ברוך-הוא, כי לא ישא איש אשה, עד שלא יכריזו עליו מלמעלה שעכשיו הוא הזמן, כי עד שלא נבראו כבר זיווג אותם הקדוש-ברוך-הוא], על-כן מה ולמה לכם להיות כל-כך שבורים, כי בוא יבוא גם יום ישועתכם, ותזכו להיכנס במזל טוב אל החופה, בשעה טובה ומוצלחת, ותתחתנו, העיקר ראו להיטיב מעשיכם, ותשובו בתשובה אמיתית אליו יתברך, ותחזרו אליו יתברך בכל לבבכם ובכל נפשכם, ותקבלו עליכם לעולם לא לשוב אל מעשיכם הרעים, ובודאי ימהר את יום ישועתכם.

ט.

בני ובנותי היקרים! אין אתם יכולים לשער ולתאר את גודל השגחתו יתברך הפרטי פרטית, איך שמראש משגיח עליכם מה יהיה בסוף, כי עוד טרם נולדתם כבר זימן לכם זיווגכם, וכבר דאג לכם בפרטי פרטיות את כל התלוי במציאת זיווגכם, ועל-כן מה ולמה תהיו כל-כך שבורים ורצוצים ועצובים?! מדוע תבטחו בבני-אדם, ותרוצו אחר שדכן זה או שדכנית זו, יותר טוב רוצו וברחו עכשיו אליו יתברך, ותשפכו לפניו יתברך את לבבכם, ותבכו לפניו יתברך שיעזור לכם כבר לצאת מבית האסורים שנתפסתם שם, כמאמרם, זכרונם לברכה (סנהדרין כב.) על הפסוק (תהלים סח): "אלוקים מושיב יחידים בַּיְתָה מוציא אסירים בַּכּוֹשָׁרוֹת", אל תִּקְרֵי מוציא אסירים, אלא כמוציא אסירים, עיין שם; היינו כי קודם היו הזכר והנקבה כל אחד מהם אסיר כמו בבית אסורים, זה לבד וזו לבד, ואלוקים מושיב יחידים היינו הזכר והנקבה שישבו עד עכשיו זה לבד וזו לבד, מוציאם מבית האסורים שלהם, ומושיבם בַּיְתָה – שבונה להם בית ומושיבם יחד, ואל כל זה תזכו רק על-ידי ריבוי תפילה – לבקש ממנו יתברך בעקשנות מדי יום ביומו, אז תראו נפלאות, כי מה שתפילה פועלת שום דבר לא יכול לפעול, וזה ברור למי שמאמין בזה, ובפרטיות אם הולכים להתפלל על קברי צדיקים, אין לשאר ולספר מעלת התפילה הזו, כי היא בוקעת רקעים, כי כשהולכים על קברי צדיקים ובוכים ומבקשים מאת השם יתברך בזכות הצדיק הקדוש וְהַתַּנָּא האלוקי השוכן פה, אז התפילה מקובלת עד מאוד מאוד, ויכולים לפעול יותר בְּנָקֵל, ואמרו בזוהר הקדוש (פרשת אחרי): וּבְשַׁעֲתָא דְּאִצְטָרִיךְ עַלְמָא רַחֲמֵי וְחַיָּא אַזְלֵי וּמוֹדָעֵי לְהוּ לְנַפְשַׁיְהוּ דְּצַדִּיקַיָּא וּבָכָאָן עַל קִבְרַיְיהוּ וְכוּ` כְּדֵין מִתְעָרִין נַפְשַׁיְיהוּ דְּצַדִּקַיָּא וְכוּ`, וְכֻלְהוּ בָּעאָן רַחֲמֵי עַל חַיִּין וְחָס קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא עַל עַלְמָא בְּגִינֵיהוֹן וְכוּ`, עיין שם; [בשעה שבני העולם צריכים לרחמים, והחיים הולכים ומודיעים את צערם לנפשות הצדיקים, ובוכים על קבריהן, אז מתעוררות נשמות הצדיקים האלו שהוא בא על קבריהן, והן מבקשות רחמים על החיים שבאו לבקש על קברם, והקדוש-ברוך-הוא מרחם עליהם בזכות הצדיקים האלו שבא להשתטח על קברם]; ועל-כן, בני ובנותי היקרים, לכו והשתטחו על קברי צדיקים, ותבכו שם, ותתפללו אליו יתברך לבד, שיעזור לכם בזכות הצדיק הקדוש וְהַתַּנָּא האלוקי הזה, שאתם משתטחים עכשיו על קברו, ותבקשו ממנו יתברך בזכות הצדיק הזה שיחוס וירחם עליכם; אין אתם יכולים לתאר ולשער את מעלת זה העניין, ובודאי תזכו לישועה שלמה, אם לא תתייאשו, חס ושלום, ורבנו ז"ל אמר (ספר-המידות, אות צדיק, סימן קעג): על-ידי השתטחות על קברי הצדיקים, הקדוש-ברוך-הוא עושה לו טובות, אף-על-פי שאינו ראוי לכך, עיין שם; ואמרו (תענית כג.): למה יוצאין לבית הקברות? כדי שיבקשו מתים רחמים עלינו, עיין שם; ואמרו (סוטה לד:): פָּרַשׁ כָּלֵב מעצת מרגלים, והלך ונשתטח על קברי אבות, אמר להם: אבותי בקשו עלי רחמים, שֶׁאֶנָּצֵל מעצת מרגלים, עיין שם; הרי שלבקש על קברי צדיקים זו סגולה נפלאה שתפילתו תתקבל מהרה בזכות הצדיקים הקדושים אשר בארץ המה.

י.

בני ובנותי היקרים! זכרו היטב, שכמו בגשמיות כשאדם הולך להתחתן מזמינים אולם וכלי זמר, ומכינים סעודה גדולה בשר ודגים וכו`, ומדפיסים הזמנות בדיוק באיזה יום ובאיזו שעה תהיה החתונה במזל טוב, כמו-כן ברוחניות, עליכם לֵידַע – שכבר הכל מוכן עוד קודם שנולדתם, ושם בכרטיסי ההזמנה כבר רשום למעלה בדיוק מי הוא החתן ומי היא הכלה, ובאיזה יום ובאיזו שעה תהיה החתונה למטה, וכתוב שם בדיוק מי ומי יהיו הקרואים לחתונה, כי כל אחד ואחת שיהיו בחתונה, יש להם שייכות לשורש נשמתם של החתן והכלה, ולא עוד אלא שם למעלה ברוחניות גם רשום בדיוק מי ומה הם הבשר והדגים – אילו גלגולים הם, והירקות והלחם בדיוק מאיזה מקום יבואו, ומה ואיך תהיה להם אז עליה וכן כלי הזמר – מי יהיה המנגן, ואילו ניגונים, הכל לכל באר היטב כבר מוכן שם למעלה ברוחניות עוד קודם שיצאתם לאוויר העולם, ודבר זה לא יכילהו הרעיון עניין רוחני ודק כזה, שעליו נאמר (ישעיה סד): "עין לא ראתה אלוקים זולתך יעשה למחכה לו", כי הכל מסתרי נסתרות רָזֵי דְּרָזִין של גלגולי נשמות וְיִחוּדָם וזיווגם, ועל-כן אם הכל כל-כך מושגח בחשבון גמור בדיוק, מה ולמה לכם להתייאש ולהישבר ולחשוב כאילו כבר אבד מנוס ותקוה מכם?! מדוע לא תברחו רק אליו יתברך, ותמסרו עצמכם לגמרי אליו יתברך, ותאמינו שבודאי הכל לטובה, וכל עכבה שמתעכבת מציאת זיווגכם הכל לטובה גדולה, והוא בחשבון צדק, ואף שאני יודע שמאוד מאוד כואב לכם, ואתם מאוד מתבלבלים מאיחור מציאת זיווגכם, אבל עליכם לזכור את כל זאת – שיש בזה חשבון עמוק עמוק מי ימצאנו.

יא.

בני ובנותי היקרים! עליכם לדעת, כי בעניין שידוכים וזיווגים אין שום עצה אחרת רק למסור את עצמכם אליו יתברך, וְלֵידַע שמה שהוא יתברך נותן, היינו איזה בן זוג או בת זוג, זה ממנו יתברך ברחמים ובחסדים גדולים, ובחשבון צדק, למען טובתכם הנצחית בזה ובבא, ואל תבעטו במה שנתן לכם השם יתברך, רק תרגילו עצמכם ליתן תודה והודאה להקודש-ברוך-הוא, שחס עליכם וזימן לכם איזה בן זוג או בת זוג, ועל-ידי תודה והודאה – להודות להשם יתברך על כל החסד חינם שעושה עמכם, תזכו לשעשוע עולם הבא, וזה יביא לכם שידוכים הגונים (עיין ליקוטי-מוהר"ן, חלק ב`, סימן ב), כי בדרך כלל הגאות והישות מונעים מהאדם את בת זוגו, כי חושב שאין מתאים לו זיווג זה או זה, ועל-כן הוא בועט וכו`, ואפילו כשכבר עושה את השידוך, הוא מלא טענות עליו יתברך ועל כל העולם כולו, ונשבר לגמרי, אבל על-ידי שתהיו רגילים ליתן תודה והודאה להשם יתברך, על-ידי-זה תאיר האמת בכם, ותזכו לשמוח בשידוך שנתנו לכם, ואם לא, אזי ישברו אתכם עד שתהיו מוכרחים לקבל את זה, כי באמת זיווגו של כל אחד ואחת כבר נכרז בשמים קודם שנולד, ואם מסכימים עם השידוך, אז הכל הולך בְּנָקֵל, אבל אם לא מסכימים, אז מסבבים עמו מלמעלה בסיבובים כאלו, ושוברים אותו בכל מיני ירידות וצרות, קַטְנוּת, דחקות והרפתקאות, עד שההכרח אחר-כך לקחת זאת, כמו שאמרו חכמינו הקדושים (מדרש רבה, פרשת ויצא, פרשה סח, סימן ד): הקדוש-ברוך-הוא מה עושה להם? מזווגן בעל כורחן שלא בטובתן, הַדָּא דִּכְתִיב (תהלים סח): "אלוקים מושיב יחידים בַּיְתָה מוציא אסירים בַּכּוֹשָׁרוֹת", מהו בַּכּוֹשָׁרוֹת? בְּכִי וְשִׁירוֹת, מָאן דְּבָעֵי אומר שירה, וּמָאן דְּלא בָּעֵי בכי, מי שרוצה לקבל עֻלּוֹ יתברך, אזי "שירה" – הוא שמח עם זיווגו, ונותן תודה והודאה להשם יתברך, ומי שאינו רוצה לקבל עֻלּוֹ יתברך, אזי "בכי" – הוא בוכה ומבכה על רוע מזלו, ושבור כחרס הנשבר; ובאמת עליכם רק להמשיך עצמכם אליו יתברך, ולהסכים עם הנהגותיו, כי הקדוש-ברוך-הוא יושב ועושה סולמות – משפיל לזה ומרים לזה, מוריד לזה ומעלה לזה, הֱוֵי אומר: אלוקים שופט – זה ישפיל וזה ירים; על-כן הרגילו עצמכם תמיד רק ליתן תודה והודאה להשם יתברך על גודל החסד חינם שעשה עמכם, וזה יביא לכם שידוכים הגונים, ותהיו שמחים בחלקכם תמיד, ותשירו שירה.

יב.

בני ובנותי היקרים! עליכם לֵידַע, כי אין שום מציאות בלעדיו יתברך כלל, והכל מושגח בהשגחה פרטי פרטית, ואין שום דבר נעשה בזה העולם מעצמו, אין אדם נוקף אצבעו מלמטה אלא אם כן מכריזין עליו מלמעלה (חולין ז:): ואפילו רֵישׁ גַּרְגִּיתָא מִן שְׁמַיָּא מַנוּ לֵיהּ (ברכות נח.): ואין אדם נוגע במוכן לחברו, ואין מלכות נוגעת בחברתה, אפילו כמלא נִימָא (יומא לח:), ועל-כן עליכם להבין ולהשכיל כי כל שידוך שרק מציעים לכם זה שייך לשורש נשמתכם, כאשר אמר לנו רבנו ז"ל, שלכל אחד יש כמה וכמה זיווגים, כי מכל הדיבורים שמדברים בענייני השידוכים, אף-על-פי שאינם נגמרים, זה בעצמו בחינת זיווג ושידוך, ולפעמים מדברים בבית שלפלוני ראוי לקחת את פלונית, זה כבר זיווג ושידוך, ולפעמים רואים את עצמם כבר, זה כבר זיווג ושידוך יותר ויותר (עיין חיי-מוהר"ן, סימן תקצה דפוס חדש), ואמר רבנו ז"ל (ספר-המידות, אות חיתון, סימן ז): השידוך שדוברים אף-על-פי שאינו נגמר השידוך בעצמו, גם זה מן השמים, והשידוך לחוד עושה רושם בו ובה, עיין שם; ועל-כן אפילו שרק מדברים ומציעים לפניכם שידוך וזיווג, אל תצאו לריב, ואל תהיו בכעס אם זה לא מתאים לכם ואינו לפי כבודכם, או שסתם מבלבלים לכם דעתכם, אל תחשבו זאת כרגע, רק תקבלו את הכל באהבה, ותדעו שהכל ממנו יתברך בהשגחה נוראה ונפלאה, מטעמים הגנוזים והכמוסים עִמּוֹ מה שנעלם מֵעֵין כל חי.

יג.

בני ובנותי היקרים! ראו להתחזק בכל המצבים שעוברים עליכם, ואל תפלו בדעתכם כלל, ואף שלעת עתה מר לכם מאוד, שקשה וכבד לכם למצוא את זיווגכם, אף-על-פי-כן אתם צריכים להתחזק מאוד מאוד, ולידום ולשתוק, ולא להרהר אחריו יתברך כלל, כי בודאי הכל בחשבון צדק, ותמיד תתלו את החיסרון בכם, ולא באחרים, ומכל-שכן לא בקדוש-ברוך-הוא, כי רבנו ז"ל אמר (ליקוטי-מוהר"ן, חלק ב`, סימן פז), שעל-ידי שפוגמים בברית על-ידי-זה קשה וכבד למצוא את בת זוגו, והם שני הפכים ממש, וקשה וכבד לזווגם, ובפרטיות כשהפגמים כל-כך גדולים, רַחֲמָנָא לִצְלָן, שאז מאוד קשה וכבד לזווגם, ועיקר העצה לידום ולשתוק ולקבל הכל באהבה, ולא לענות למחרפי ולמבזי נפשו שום דבר, ואף שדבר זה לכם ביזיון גדול, כי אחרים שהם יותר צעירים כבר זכו למצוא את זיווגם ולהתחתן, ואתם עדיין מחכים, אף-על-פי-כן בזה שתשתקו ולא תהרהרו אחריו יתברך, זה בעצמו יהיה תיקונכם, וזה בעצמו יזרז לכם את מציאת הזיווג, כי בזה שהאדם שותק ודומם למחרפי ולמבזי נפשו, ואינו מקשה שום קושיות אחריו יתברך, בזה זוכה לתקן את כל הפגמים שפגם בברית, וזוכה לישועה שלמה ולשלום אמיתי, כי על-ידי השתיקה והדמימה זוכים להיכלל לגמרי באין סוף ברוך הוא, ששם כולו אחד, כולו טוב.

יד.

בני ובנותי היקרים! הרגילו עצמכם לילך בכל פעם אל חכם וצדיק אמת לשמוע תורה מפיו דייקא, ועל-ידי-זה יכולים למצוא זיווגו, כי לפעמים שני המשודכים – היינו הזכר והנקבה רחוקים מאוד, והם שני הפכים ביותר זה ומזה, על-כן קשה למצוא זיווגו, והתיקון והעצה לזה – שיבוא לחכם ולצדיק האמת, שהוא הבר דעת האמיתי, בשעה שהוא אומר תורה, ואז הוא מחבר דברי תורה ממקום למקום כדרך חידושי תורה, ובזכות זה תזכו למצוא בְּנָקֵל זיווגכם (עיין ליקוטי-מוהר"ן, חלק ב`, סימן פט); ומה גם שעל-ידי שתשמעו תורה מהבר דעת האמיתי – שהוא החכם והצדיק האמת, על-ידי-זה יאיר בדעתכם אמיתת מציאותו יתברך, ותדעו שהקדוש-ברוך-הוא מלא רחמים, ובודאי יש כוונה בעיכוב, ותהיה לכם סבלנות לחכות ולקוות אליו יתברך; אשריכם ואשרי חלקכם, אם תמצאו את החכם והצדיק האמת, ואז טוב לכם תמיד.

טו.

אבל זאת תדעו, בני ובנותי היקרים, שלא בְּנָקֵל יכולים למצוא את הצדיק האמת והחכם בר הדעת, אשר על-ידי אמירת תורתו יכולים למצוא את זיווגו האמיתי, אשר על ידו יכולים להתחזק באמת באמונה פשוטה, ולזכות לחזור אליו יתברך, כי יש הרבה צבועים ושקרנים, אשר בני-אדם מטעים את עצמם בהם, והם מטעים את העולם, ועל-כן עליכם להיות רגילים בתפילה זו שחיבר מוֹהַרְנַ"תְּ ז"ל, ומאוד מאוד מסוגלת למצוא את הצדיק האמת המגלה תורת אמת, המקשרת ומחברת את האדם אליו יתברך.

לִקּוּטֵי-תְּפִלּוֹת, חֵלֶק ב`, תְּפִלָּה מה:

אֵל בָּרוּךְ גְּדוֹל דֵּעָה, זַכֵּנוּ בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים וְגַלֵּה לָנוּ בַּחֲסָדֶיךָ הָעֲצוּמִים אֶת הַצַּדִּיק הָאֱמֶת שֶׁהוּא בַּעַל דַּעַת גָּדוֹל, זַכֵּנוּ לִמְצֹא אוֹתוֹ וּלְהִתְקָרֵב אֵלָיו בֶּאֱמֶת, וְלִשְׁמעַ תּוֹרָה מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ, וְרַחֵם עַל כָּל יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר קָשֶׁה לָהֶם לִמְצוֹא זִוּוּגָם (וּבִפְרָט עַל פְּלוֹנִי בֶּן פְּלוֹנִית), וַעֲזֹר לָהֶם וְהוֹשִׁיעָה לָהֶם מְהֵרָה, שֶׁיִּזְכּוּ כָל אֶחָד וְאֶחָד לִמְצֹא זִוּוּגוֹ הָאֲמִתִּי הֶהָגוּן לוֹ מִן הַשָּׁמַיִם חִישׁ קַל מְהֵרָה, בְּלִי שׁוּם עִכּוּב וּבְלִי שׁוּם צַעַר וְיִסּוּרִים כְּלָל, כִּי אֵין אִתָּנוּ יוֹדֵעַ עַד מָה, שׁוּם עֵצָה וְתַחְבּוּלָה אֵיךְ לְבַקֵּשׁ הַזִּוּוּג לְכָל אֶחָד, כִּי אַתָּה יוֹדֵעַ כַּמָּה קָשֶׁה לָאָדָם לִמְצֹא זִוּוּגוֹ הָאֲמִתִּי, כִּי כָּל הַזִּוּוּגִים הֵם שְׁנֵי הֲפָכִים, וּבִפְרָט כִּי לִפְעָמִים הֵם בְּהֵפֶךְ גָּדוֹל מְאֹד, אֲשֶׁר קָשֶׁה לְזַוְּגָן כִּקְרִיעַת יַם סוּף, וְאִי אֶפְשָׁר לְחַבְּרָם וּלְזַוְּגָם, כִּי אִם עַל-יְדֵי הַדַּעַת הָאֲמִתִּי הַמְשַׁדֵּךְ כָּל הַשִּׁדּוּכִים, עַל-כֵּן צְרִיכִים לִשְׁמעַ תּוֹרָה מִפִּי הַבַּר דַּעַת הָאֲמִתִּי שֶׁהוּא מְחַדֵּשׁ חִדּוּשִׁים נִפְלָאִים בַּתּוֹרָה, וּמְחַבֵּר וּמְיַחֵד אַתְוָן רַבְרְבִין וְאַתְוָן זְעִירִין וּמְקַשֵּׁר וּמְשַׁדֵּךְ דִּבְרֵי תוֹרָה מִמָּקוֹם לְמָקוֹם, אֲשֶׁר עַל יָדוֹ נִגְמָרִים כָּל הַשִּׁדּוּכִים שֶׁבָּעוֹלָם, בְּסוֹד: "כִּי שִׂ`פְתֵי כ`הֵן יִ`שְׁמְרוּ דַּ`עַת וְ`תוֹרָה יְבַקְשׁוּ מִפִּיהוּ" רָאשֵׁי תֵבוֹת "שִׁידּוּךְ", אֲבָל, בַּעֲווֹנוֹתֵינוּ הָרַבִּים, נֶעְלַם מֵאִתָּנוּ וְלֹא נֵדַע אֵיךְ לִמְצֹא אֶת הַבַּעַל דַּעַת הַקָּדוֹשׁ הַזֶּה, וְלִשְׁמֹעַ תּוֹרָה מִפִּיו, וְעַתָּה מֵאַיִן יָבֹא עֶזְרֵנוּ, עַל-כֵּן עֵינֵינוּ תְלוּיוֹת אֵלֶיךָ לְבַד, מָלֵא רַחֲמִים, יוֹשֵׁב וּמְזַוֵּג זִוּוּגִים, שֶׁתַּחֲמֹל עַל כָּל עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל הַצְּרִיכִים לִמְצֹא זִוּוּגָם (וּבִפְרָט וְכוּ`), וְתִשְׁלַח לְכָל אֶחָד מְהֵרָה זִוּוּגוֹ הֶהָגוּן לוֹ מִן הַשָּׁמַיִם בֶּאֱמֶת, וְתִהְיֶה כִּרְצוֹנוֹ וְתִהְיֶה לוֹ לְעֵזֶר וּלְהוֹעִיל, וִיקֻיַּם בּוֹ וּבְכָל הַצְּרִיכִים לִמְצוֹא זִוּוּגָם: "מָצָא אִשָּׁה מָצָא טוֹב וַיָּפֶק רָצוֹן מֵיְהֹוָה".

אָדוֹן יָחִיד, מָלֵא רַחֲמִים, צוֹפֶה וּמַבִּיט עַד סוֹף כָּל הַדּוֹרוֹת, הַמְנַהֵג עוֹלָמוֹ בְּחֶסֶד וּבְרִיּוֹתָיו בְּרַחֲמִים, חוּס וְרַחֵם וַחֲמֹל עַל יְמֵי הַנְּעוּרִים שֶׁל נַעֲרֵי עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, וְהוֹדִיעֵנוּ נָא אֶת דְּרָכֶיךָ, אֵיךְ נִזְכֶּה לָדַעַת לִמְצֹא זִוּוּגָם הָאֲמִתִּי שֶׁל כָּל הַתְּלוּיִם בָּנוּ, זַכֵּנוּ וְעָזְרֵנוּ, שֶׁבְּכֹחַ וּזְכוּת הַצַּדִּיקִים הַגְּדוֹלִים הָאֲמִתִּיִּים, שֶׁהֵם הַדַּעַת הַקָּדוֹשׁ שֶׁל כָּל הָעוֹלָמוֹת, אֲשֶׁר הִמְשִׁיכוּ וְגִלּוּ דַּעַת גָּדוֹל וְנִפְלָא בֶּאֱמֶת גַּם בָּעוֹלָם הַזֶּה, בְּכֹחָם וּזְכוּתָם נִזְכֶּה מְהֵרָה לִמְצֹא בַּת זִוּוּגָם שֶׁל כָּל אֶחָד וְאֶחָד מֵעַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, וְנִזְכֶּה לְהַשִּׂיאָם מְהֵרָה לְמַזָּל טוֹב לְחַיִּים טוֹבִים אֲרוּכִים וּלְשָׁלוֹם, וְתִהְיֶה כִּרְצוֹנוֹ וְלא תִהְיֶה מְנֻגֶּדֶת אֵלָיו כְּלָל, חַס וְשָׁלוֹם, רַק יָדוּרוּ בְּאַהֲבָה וְשָׁלוֹם בִּקְדֻשָּׁה וּבְטָהֳרָה כִּרְצוֹנְךָ בֶּאֱמֶת, וְיִזְכּוּ כָּל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל לִשְׁמֹר אֶת הַבְּרִית קדֶשׁ בִּקְדֻשָּׁה גְדוֹלָה בֶּאֱמֶת, אֲשֶׁר כָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ תְּלוּיָה בָּזֶה, וְהוּא עִקַּר הַנִּסָּיוֹן וְהַבְּחִירָה שֶׁל כָּל אָדָם בְּזֶה הָעוֹלָם, כַּאֲשֶׁר גִּלִּיתָ לָנוּ עַל-יְדֵי חֲכָמֶיךָ הַקְּדוֹשִׁים, וְיִזְכֶּה כָּל אֶחָד וְאֶחָד לְהוֹלִיד מֵאִשְׁתּוֹ בָּנִים וּבָנוֹת דּוֹרוֹת וְדוֹרֵי דוֹרוֹת עַד עוֹלָם, וְכֻלָּם יִהְיוּ חַיִּים וְקַיָּמִים לַעֲבוֹדָתֶךָ וּלְיִרְאָתֶךָ לְאֹרֶךְ יָמִים וְשָׁנִים טוֹבוֹת, וְיַכִּירוּ וְיֵדְעוּ אוֹתְךָ וְאֶת גְּדֻלַּת צַדִּיקֶיךָ הָאֲמִתִּיִּים אֲשֶׁר בָּהֶם בָּחַרְתָּ, וְיִתְגַּלֶּה לָהֶם הַדַּעַת הַקָּדוֹשׁ שֶׁהִשְׁאִירוּ כָּל הַצַּדִּיקִים בָּזֶה הָעוֹלָם.

רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, לֹא כַּחֲטָאֵינוּ עָשִׂיתָ לָנוּ וְלֹא כַּעֲווֹנוֹתֵינוּ גָּמַלְתָּ עָלֵינוּ, גַם עַתָּה חוּס וַחֲמֹל עָלֵינוּ, וּשְׁמַע תְּפִלָּתֵנוּ וְהַסְתֵּר פָּנֶיךָ מֵחֲטָאֵינוּ, וְכָל עֲווֹנוֹתֵינוּ מְחֵה, וְאַל תַּבִּיט עַל מַעֲשֵׂינוּ רַק תַּבִּיט עַל זְכוּת הַצַּדִּיקִים הָאֲמִתִּיִּים שֶׁאָנוּ סוֹמְכִים עֲלֵיהֶם בְּכָל עֵת, אֲשֶׁר מֵימֵי דַעְתֵּיהֶם הַקָּדוֹשׁ אָנוּ שׁוֹתִין, וּמִפִּיהֶם אָנוּ חַיִּין עַד הַיּוֹם הַזֶּה, וְעַל-יְדֵי-זֶה יִזְכֶּה כָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל לִמְצוֹא זִוּוּגוֹ הָאֲמִתִּי מְהֵרָה, וּתְמַלֵּא כָּל מִשְׁאֲלוֹתֵנוּ בְּרַחֲמִים, כְּכָל אֲשֶׁר שָׁאַלְתִּי מֵאִתְּךָ, בַּעַל הָרַחֲמִים, בַּעַל הַחֶמְלָה, בַּעַל הַחֲנִינָה, כִּי רַחֲמֶיךָ לא כָלִים, וְאַתָּה חָפֵץ שֶׁגַּם גָּרוּעַ וּפָחוּת כָּמוֹנִי כָּמוֹנִי יְבַקֵּשׁ אוֹתְךָ עַל כָּל הַטּוֹב וְהַחֶסֶד, כִּי אַתָּה טוֹב וּמֵיטִיב לַכֹּל, וְזֶה עִקַּר גְּדֻלָּתְךָ כְּשֶׁאַתָּה עוֹשֶׂה חֶסֶד נִפְלָא עִם הָרְחוֹקִים מִמְּךָ, וּבִפְרָט עִם רָחוֹק כָּמוֹנִי, כִּי אַתָּה חוֹנֵן אֶת מִי שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לָחוֹן, וּמְרַחֵם עַל מִי שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לְרַחֵם, וּבִפְרָט שֶׁאֲנִי רוֹאֶה בְּכָל עֵת כָּל הַחֲסָדִים וְהַטּוֹבוֹת וְהַנִּפְלָאוֹת אֲשֶׁר אַתָּה מַפְלִיא חַסְדְּךָ עָלַי בְּכָל יוֹם וּבְכָל עֵת וּבְכָל שָׁעָה, "כִּי חַסְדְּךָ גָּדוֹל עָלָי וְהִצַּלְתָּ נַפְשִׁי מִשְּׁאוֹל תַּחְתִּיָּה", חַסְדְּךָ גָּדוֹל עָלָי בְּלִי שִׁעוּר וָעֵרֶךְ וּמִסְפָּר, "כִּי גָבַר עָלֵינוּ חַסְדּוֹ וֶאֱמֶת יְהֹוָה לְעוֹלָם הַלְלוּיָהּ", עַל-כֵּן מָצָא עַבְדְּךָ אֶת לִבּוֹ לְהִתְחַנֵּן לְפָנֶיךָ עַל כָּל אֵלֶּה, כִּי לא עַל צִדְקוֹתַי אֲנִי מַפִּיל תְּחִנָּתִי לְפָנֶיךָ, כִּי עַל רַחֲמֶיךָ הָרַבִּים, וְעַל כֹּחַ וּזְכוּת הַצַּדִּיקִים הָאֲמִתִּיִּים הַזּוֹכִים וּמְזַכִּים אֶת הָרַבִּים, אֲשֶׁר כֹּחָם וּזְכוּתָם מַסְפִּיק גַּם עָלַי לְהוֹשִׁיעַ גַּם אוֹתִי וְאֶת זַרְעִי וְזֶרַע זַרְעִי וְכָל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל עַד עוֹלָם בְּכָל הַיְשׁוּעוֹת שֶׁבָּעוֹלָם, כִּי בְּשֵׁם קָדְשְׁךָ הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא בָּטָחְנוּ נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בִּישׁוּעָתֶךָ. "יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי פִי וְהֶגְיוֹן לִבִּי לְפָנֶיךָ יְהֹוָה צוּרִי וְגוֹאֲלִי", אָמֵן וְאָמֵן:

טז.

בני ובנותי היקרים! נא ונא אל תייאשו עצמכם בשום אופן שבעולם, על אשר קשה וכבד לכם למצוא את זיווגכם, כי בודאי לא יעזוב אתכם הקדוש-ברוך-הוא, וסוף כל סוף אם תהיו חזקים בתפילה מדי יום ביומו תראו נוראות נפלאות וניסים נגלים שיעשה עמכם הקדוש-ברוך-הוא, ואף שאתם רואים שהתפללתם אליו יתברך, ועדיין לא נושעתם, עליכם לֵידַע, שאין שום תפילה הולכת לריק, וכשתרבו להתפלל, עליכם להאמין שהוא יתברך מחביא בבית גנזיו כל תפילה ותפילה מתפילתכם, ותועיל לכם אחר-כך היינו אחר החתונה, כי כל תפילה שאתם מתפללים עכשיו תבוא לתועלת גדולה לכם ולבניכם ולבנותיכם אחריכם, ועל-כן אל תייאשו עצמכם מהתפילה, כי בודאי בוא יבוא יום ישועתכם בקרוב.

יז.

בני ובנותי היקרים! בעניין זיווגים ושידוכים צריכים הרבה סבלנות, ואסור לדחוק את השעה כלל, כי כבר אמרו חכמינו הקדושים (ברכות סד.): כל הדוחק את השעה השעה דוחקתו, וכל הנדחה מפני השעה, השעה נדחית מפניו, היינו מי שרוצה תכף-ומיד להתחתן, ודוחק את השעה בלי שום סבלנות, רק מוכרח להתחתן עכשיו דייקא, אז סובל הרבה, כי השעה דוחקתו, ויש לו מרירות גדולה וחלישות הדעת איומה ונוראה, עד שעל-פי-רוב בחור או בחורה כל-כך מרורים על אי מציאת זיווגם, עד שנופלים לייאוש גמור, חס ושלום, כאילו כבר אבד מנוס ותקוה מהם, ומתרשלים מהכל, שוכבים בדיכאון עצום, ומשועממים בשעמום, שזה מביא לידי שיגעון וזימה (כתובות נט.); ועל-כן עליכם לֵידַע, אֲהוּבַי, בני ובנותי היקרים, שהעיקר בעניין מציאת הזיווג לחכות הרבה בסבלנות, ולא להתייאש בשום אופן שבעולם כלל, כי כבר אמרו חכמינו הקדושים (מועד קטן יח): בכל יום ויום בת קול יוצאת ואומרת בת פלוני לפלוני, ולכאורה כבר מספיק פעם אחת שייצא כרוז ובת קול בשעה שנולדים, שבת פלוני לפלוני, ולמה צריכים לצאת כרוז ובת קול בכל יום ויום? אלא לחזק ולאמץ את כל אחד ואחד, שידעו שיש להם בת זוג, ולא יתייאשו כלל יהיה איך שיהיה.

יח.

בני ובנותי היקרים! מאוד מאוד אבקש אתכם לא להיות שבורים על שקשה לכם למצוא את זיווגכם, כי בודאי יש בזה כוונה עליונה ממנו יתברך, ואין לנו רק תפילה – להרים ולהגביה עינינו אליו יתברך, ולבקש רחמים ותחנונים, שיחוס וירחם עלינו כבר, ויותר מזה אין שום עצה כלל, וכל מה שֶּׁמְּיַעֲצִים לכם שתתלבשו בלבוש כזה, או תחפשו פרנסה כזו, או תלכו בין אנשים אלו ואל תלכו אל אנשים אלו, וזה יעזור לכם בשידוכים למצוא את זיווגכם יותר בְּנָקֵל, תדעו כי הכל דמיונות והבל ורעות רוח, כי אין לך עוד דבר שכל-כך קשה, ואינו תלוי ביד אדם כלל, רק בידו יתברך כמו מציאת הזיווג, וּכְעֵין שאמרו חכמינו הקדושים (מדרש שוחר טוב, תהלים נז): בוא וראה כמה קשה כח הזיווג, שבתורה ובנביאים ובכתובים יִחֵד הקדוש-ברוך-הוא שמו על הזיווג, עיין שם; כי אין עוד דבר שיהיה כתוב מפורש שמו יתברך כמו על מציאת הזיווג, הרי שלכם לפניכם, שהזיווג תלוי אך ורק בידו יתברך ולא ביד בשר ודם, על-כן ראו לחזק עצמכם בכל מיני אופנים, ואל תניחו עצמכם ליפול כלל בשום אופן שבעולם, רק הרגילו עצמכם לברוח תמיד אליו יתברך, ואפילו כל הסגולות והתיקונים שנותנים לכם, אל תאבו ואל תשמעו ואל תצייתו להם, רק מה שציוונו רבנו ז"ל, אשר הוא יורד לעומק שורש הדברים עד אין סוף, והוא יודע ומבין אתכם בפרטיות, על-כן רק מה שהוא ציוה ראו לקיים, ובודאי לא יעזוב אתכם השם יתברך, ותזכו לראות ישועה שלמה.

יט.

בני ובנותי היקרים! אני יודע ומבין מרחוק את גודל צערכם ומכאובכם הקשה שעדיין לא זכיתם למצוא את זיווגכם, ואתם עדיין רווקים, זכרו היטב מה שהזהירנו רבנו ז"ל (ספר-המידות, אות חיתון, סימן ו): מי שקשה לו למצוא זיווגו ירגיל את עצמו לקרות בקרבנות הנשיאים; על-כן מאוד מאוד אבקש אתכם, אֲהוּבַי, בני ובנותי היקרים, לקיים את דברי רבנו ז"ל אלו, ותרגילו עצמכם לקרות בכל יום ויום בפרשת הנשיאים, ותאמרו אחר-כך את התפילה שאחריה, ובודאי לא יעזוב אתכם הקדוש-ברוך-הוא, בזכות רבנו ז"ל ועצותיו הקדושות תזכו לְהִוָּשַׁע בישועה שלמה בתוך שאר נשמות ישראל.

וַיְהִי בְּיוֹם כַּלּוֹת מֹשֶׁה לְהָקִים אֶת הַמִּשְׁכָּן, וַיִּמְשַׁח אֹתוֹ וַיְקַדֵּשׁ אֹתוֹ וְאֶת-כָּל-כֵּלָיו, וְאֶת-הַמִּזְבֵּחַ וְאֶת-כָּל-כֵּלָיו וַיִּמְשָׁחֵם וַיְקַדֵּשׁ אֹתָם: וַיַּקְרִיבוּ נְשִׂיאֵי יִשְׂרָאֵל רָאשֵׁי בֵּית אֲבֹתָם הֵם נְשִׂיאֵי הַמַּטֹּת הֵם הָעֹמְדִים עַל-הַפְּקֻדִים: וַיָּבִיאוּ אֶת-קָרְבָּנָם לִפְנֵי יְהֹוָה שֵׁשׁ-עֶגְלֹת צָב וּשְׁנֵי-עָשָׂר בָּקָר עֲגָלָה עַל-שְׁנֵי הַנְּשִׂאִים וְשׁוֹר לְאֶחָד וַיַּקְרִיבוּ אוֹתָם לִפְנֵי הַמִּשְׁכָּן: וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר: קַח מֵאִתָּם וְהָיוּ לַעֲבֹד אֶת-עֲבֹדַת אֹהֶל מוֹעֵד וְנָתַתָּה אוֹתָם אֶל-הַלְוִיִּם אִישׁ כְּפִי עֲבֹדָתוֹ: וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת-הָעֲגָלֹת וְאֶת-הַבָּקָר וַיִּתֵּן אוֹתָם אֶל-הַלְוִיִּם: אֵת שְׁתֵּי הָעֲגָלוֹת וְאֵת אַרְבַּעַת הַבָּקָר נָתַן לִבְנֵי גֵרְשׁוֹן כְּפִי עֲבֹדָתָם: וְאֵת אַרְבַּע הָעֲגָלֹת וְאֵת שְׁמֹנַת הַבָּקָר נָתַן לִבְנֵי מְרָרִי כְּפִי עֲבֹדָתָם בְּיַד אִיתָמָר בֶּן-אַהֲרֹן הַכֹּהֵן: וְלִבְנֵי קְהָת לֹא נָתָן כִּי-עֲבֹדַת הַקֹּדֶשׁ עֲלֵהֶם בַּכָּתֵף יִשָּׂאוּ: וַיַּקְרִיבוּ הַנְּשִׂאִים אֵת חֲנֻכַּת הַמִּזְבֵּחַ בְּיוֹם הִמָּשַׁח אֹתוֹ וַיַּקְרִיבוּ הַנְּשִׂיאִם אֶת-קָרְבָּנָם לִפְנֵי הַמִּזְבֵּחַ: וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֶל-מֹשֶׁה נָשִׂיא אֶחָד לַיּוֹם נָשִׂיא אֶחָד לַיּוֹם יַקְרִיבוּ אֶת-קָרְבָּנָם לַחֲנֻכַּת הַמִּזְבֵּחַ:

וַיְהִי הַמַּקְרִיב בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן אֶת-קָרְבָּנוֹ נַחְשׁוֹן בֶּן-עַמִּינָדָב לְמַטֵּה יְהוּדָה: וְקָרְבָּנוֹ קַעֲרַת-כֶּסֶף אַחַת שְׁלֹשִׁים וּמֵאָה מִשְׁקָלָהּ מִזְרָק אֶחָד כֶּסֶף שִׁבְעִים שֶׁקֶל בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ שְׁנֵיהֶם מְלֵאִים סֹלֶת בְּלוּלָה בַשֶּׁמֶן לְמִנְחָה: כַּף אַחַת עֲשָׂרָה זָהָב מְלֵאָה קְטֹרֶת: פַּר אֶחָד בֶּן-בָּקָר אַיִל אֶחָד כֶּבֶשׂ-אֶחָד בֶּן-שְׁנָתוֹ לְעֹלָה: שְׂעִיר-עִזִּים אֶחָד לְחַטָּאת: וּלְזֶבַח הַשְּׁלָמִים בָּקָר שְׁנַיִם אֵילִם חֲמִשָּׁה עַתּוּדִים חֲמִשָּׁה כְּבָשִׂים בְּנֵי-שָׁנָה חֲמִשָּׁה זֶה קָרְבַּן נַחְשׁוֹן בֶּן-עַמִּינָדָב:

בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי הִקְרִיב נְתַנְאֵל בֶּן-צוּעָר נְשִׂיא יִשָּׂשכָר: הִקְרִב אֶת-קָרְבָּנוֹ קַעֲרַת-כֶּסֶף אַחַת שְׁלֹשִׁים וּמֵאָה מִשְׁקָלָהּ מִזְרָק אֶחָד כֶּסֶף שִׁבְעִים שֶׁקֶל בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ שְׁנֵיהֶם מְלֵאִים סֹלֶת בְּלוּלָה בַשֶּׁמֶן לְמִנְחָה: כַּף אַחַת עֲשָׂרָה זָהָב מְלֵאָה קְטֹרֶת: פַּר אֶחָד בֶּן-בָּקָר אַיִל אֶחָד כֶּבֶשׂ-אֶחָד בֶּן-שְׁנָתוֹ לְעֹלָה: שְׂעִיר-עִזִּים אֶחָד לְחַטָּאת: וּלְזֶבַח הַשְּׁלָמִים בָּקָר שְׁנַיִם אֵילִם חֲמִשָּׁה עַתֻּדִים חֲמִשָּׁה כְּבָשִׂים בְּנֵי-שָׁנָה חֲמִשָּׁה זֶה קָרְבַּן נְתַנְאֵל בֶּן-צוּעָר:

כַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי נָשִׂיא לִבְנֵי זְבוּלֻן אֱלִיאָב בֶּן-חֵלֹן: קָרְבָּנוֹ קַעֲרַת-כֶּסֶף אַחַת שְׁלֹשִׁים וּמֵאָה מִשְׁקָלָהּ מִזְרָק אֶחָד כֶּסֶף שִׁבְעִים שֶׁקֶל בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ שְׁנֵיהֶם מְלֵאִים סֹלֶת בְּלוּלָה בַשֶּׁמֶן לְמִנְחָה: כַּף אַחַת עֲשָׂרָה זָהָב מְלֵאָה קְטֹרֶת: פַּר אֶחָד בֶּן-בָּקָר אַיִל אֶחָד כֶּבֶשׂ-אֶחָד בֶּן-שְׁנָתוֹ לְעֹלָה: שְׂעִיר-עִזִּים אֶחָד לְחַטָּאת: וּלְזֶבַח הַשְּׁלָמִים בָּקָר שְׁנַיִם אֵילִם חֲמִשָּׁה עַתֻּדִים חֲמִשָּׁה כְּבָשִׂים בְּנֵי-שָׁנָה חֲמִשָּׁה זֶה קָרְבַּן אֱלִיאָב בֶּן-חֵלֹן:

בַּיּוֹם הָרְבִיעִי נָשִׂיא לִבְנֵי רְאוּבֵן אֱלִיצוּר בֶּן-שְׁדֵיאוּר: קָרְבָּנוֹ קַעֲרַת-כֶּסֶף אַחַת שְׁלֹשִׁים וּמֵאָה מִשְׁקָלָהּ מִזְרָק אֶחָד כֶּסֶף שִׁבְעִים שֶׁקֶל בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ שְׁנֵיהֶם מְלֵאִים סֹלֶת בְּלוּלָה בַשֶּׁמֶן לְמִנְחָה: כַּף אַחַת עֲשָׂרָה זָהָב מְלֵאָה קְטֹרֶת: פַּר אֶחָד בֶּן-בָּקָר אַיִל אֶחָד כֶּבֶשׂ-אֶחָד בֶּן-שְׁנָתוֹ לְעֹלָה: שְׂעִיר-עִזִּים אֶחָד לְחַטָּאת: וּלְזֶבַח הַשְּׁלָמִים בָּקָר שְׁנַיִם אֵילִם חֲמִשָּׁה עַתֻּדִים חֲמִשָּׁה כְּבָשִׂים בְּנֵי-שָׁנָה חֲמִשָּׁה זֶה קָרְבַּן אֱלִיצוּר בֶּן-שְׁדֵיאוּר:

[אור הגנוז]

המשך

בַּיּוֹם הַחֲמִישִׁי נָשִׂיא לִבְנֵי שִׁמְעוֹן שְׁלֻמִיאֵל בֶּן-צוּרִישַׁדָּי: קָרְבָּנוֹ קַעֲרַת-כֶּסֶף אַחַת שְׁלֹשִׁים וּמֵאָה מִשְׁקָלָהּ מִזְרָק אֶחָד כֶּסֶף שִׁבְעִים שֶׁקֶל בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ שְׁנֵיהֶם מְלֵאִים סֹלֶת בְּלוּלָה בַשֶּׁמֶן לְמִנְחָה: כַּף אַחַת עֲשָׂרָה זָהָב מְלֵאָה קְטֹרֶת: פַּר אֶחָד בֶּן-בָּקָר אַיִל אֶחָד כֶּבֶשׂ-אֶחָד בֶּן-שְׁנָתוֹ לְעֹלָה: שְׂעִיר-עִזִּים אֶחָד לְחַטָּאת: וּלְזֶבַח הַשְּׁלָמִים בָּקָר שְׁנַיִם אֵילִם חֲמִשָּׁה עַתֻּדִים חֲמִשָּׁה כְּבָשִׂים בְּנֵי-שָׁנָה חֲמִשָּׁה זֶה קָרְבַּן שְׁלֻמִיאֵל בֶּן-צוּרִישַׁדָּי:

בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי נָשִׂיא לִבְנֵי גָד אֶלְיָסָף בֶּן-דְּעוּאֵל: קָרְבָּנוֹ קַעֲרַת-כֶּסֶף אַחַת שְׁלֹשִׁים וּמֵאָה מִשְׁקָלָהּ מִזְרָק אֶחָד כֶּסֶף שִׁבְעִים שֶׁקֶל בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ שְׁנֵיהֶם מְלֵאִים סֹלֶת בְּלוּלָה בַשֶּׁמֶן לְמִנְחָה: כַּף אַחַת עֲשָׂרָה זָהָב מְלֵאָה קְטֹרֶת: פַּר אֶחָד בֶּן-בָּקָר אַיִל אֶחָד כֶּבֶשׂ-אֶחָד בֶּן-שְׁנָתוֹ לְעֹלָה: שְׂעִיר-עִזִּים אֶחָד לְחַטָּאת: וּלְזֶבַח הַשְּׁלָמִים בָּקָר שְׁנַיִם אֵילִם חֲמִשָּׁה עַתֻּדִים חֲמִשָּׁה כְּבָשִׂים בְּנֵי-שָׁנָה חֲמִשָּׁה זֶה קָרְבַּן אֶלְיָסָף בֶּן-דְּעוּאֵל:

בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי נָשִׂיא לִבְנֵי אֶפְרָיִם אֱלִישָׁמָע בֶּן-עַמִּיהוּד: קָרְבָּנוֹ קַעֲרַת-כֶּסֶף אַחַת שְׁלֹשִׁים וּמֵאָה מִשְׁקָלָהּ מִזְרָק אֶחָד כֶּסֶף שִׁבְעִים שֶׁקֶל בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ שְׁנֵיהֶם מְלֵאִים סֹלֶת בְּלוּלָה בַשֶּׁמֶן לְמִנְחָה: כַּף אַחַת עֲשָׂרָה זָהָב מְלֵאָה קְטֹרֶת: פַּר אֶחָד בֶּן-בָּקָר אַיִל אֶחָד כֶּבֶשׂ-אֶחָד בֶּן-שְׁנָתוֹ לְעֹלָה: שְׂעִיר-עִזִּים אֶחָד לְחַטָּאת: וּלְזֶבַח הַשְּׁלָמִים בָּקָר שְׁנַיִם אֵילִם חֲמִשָּׁה עַתֻּדִים חֲמִשָּׁה כְּבָשִׂים בְּנֵי-שָׁנָה חֲמִשָּׁה זֶה קָרְבַּן אֱלִישָׁמָע בֶּן-עַמִּיהוּד:

בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי נָשִׂיא לִבְנֵי מְנַשֶּׁה גַּמְלִיאֵל בֶּן-פְּדָהצוּר: קָרְבָּנוֹ קַעֲרַת-כֶּסֶף אַחַת שְׁלֹשִׁים וּמֵאָה מִשְׁקָלָהּ מִזְרָק אֶחָד כֶּסֶף שִׁבְעִים שֶׁקֶל בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ שְׁנֵיהֶם מְלֵאִים סֹלֶת בְּלוּלָה בַשֶּׁמֶן לְמִנְחָה: כַּף אַחַת עֲשָׂרָה זָהָב מְלֵאָה קְטֹרֶת: פַּר אֶחָד בֶּן-בָּקָר אַיִל אֶחָד כֶּבֶשׂ-אֶחָד בֶּן-שְׁנָתוֹ לְעֹלָה: שְׂעִיר-עִזִּים אֶחָד לְחַטָּאת: וּלְזֶבַח הַשְּׁלָמִים בָּקָר שְׁנַיִם אֵילִם חֲמִשָּׁה עַתֻּדִים חֲמִשָּׁה כְּבָשִׂים בְּנֵי-שָׁנָה חֲמִשָּׁה זֶה קָרְבַּן גַּמְלִיאֵל בֶּן-פְּדָהצוּר:

בַּיּוֹם הַתְּשִׁיעִי נָשִׂיא לִבְנֵי בִנְיָמִן אֲבִידָן בֶּן-גִּדְעֹנִי: קָרְבָּנוֹ קַעֲרַת-כֶּסֶף אַחַת שְׁלֹשִׁים וּמֵאָה מִשְׁקָלָהּ מִזְרָק אֶחָד כֶּסֶף שִׁבְעִים שֶׁקֶל בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ שְׁנֵיהֶם מְלֵאִים סֹלֶת בְּלוּלָה בַשֶּׁמֶן לְמִנְחָה: כַּף אַחַת עֲשָׂרָה זָהָב מְלֵאָה קְטֹרֶת: פַּר אֶחָד בֶּן-בָּקָר אַיִל אֶחָד כֶּבֶשׂ-אֶחָד בֶּן-שְׁנָתוֹ לְעֹלָה: שְׂעִיר-עִזִּים אֶחָד לְחַטָּאת: וּלְזֶבַח הַשְּׁלָמִים בָּקָר שְׁנַיִם אֵילִם חֲמִשָּׁה עַתֻּדִים חֲמִשָּׁה כְּבָשִׂים בְּנֵי-שָׁנָה חֲמִשָּׁה זֶה קָרְבַּן אֲבִידָן, בֶּן-גִּדְעֹנִי:

בַּיּוֹם הָעֲשִׂירִי נָשִׂיא לִבְנֵי דָן אֲחִיעֶזֶר בֶּן-עַמִּישַׁדָּי: קָרְבָּנוֹ קַעֲרַת-כֶּסֶף אַחַת שְׁלֹשִׁים וּמֵאָה מִשְׁקָלָהּ מִזְרָק אֶחָד כֶּסֶף שִׁבְעִים שֶׁקֶל בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ שְׁנֵיהֶם מְלֵאִים סֹלֶת בְּלוּלָה בַשֶּׁמֶן לְמִנְחָה: כַּף אַחַת עֲשָׂרָה זָהָב מְלֵאָה קְטֹרֶת: פַּר אֶחָד בֶּן-בָּקָר אַיִל אֶחָד כֶּבֶשׂ-אֶחָד בֶּן-שְׁנָתוֹ לְעֹלָה: שְׂעִיר-עִזִּים אֶחָד לְחַטָּאת: וּלְזֶבַח הַשְּׁלָמִים בָּקָר שְׁנַיִם אֵילִם חֲמִשָּׁה עַתֻּדִים חֲמִשָּׁה כְּבָשִׂים בְּנֵי-שָׁנָה חֲמִשָּׁה זֶה קָרְבַּן אֲחִיעֶזֶר, בֶּן-עַמִּישַׁדָּי:

בְּיוֹם עַשְׁתֵּי עָשָׂר יוֹם נָשִׂיא לִבְנֵי אָשֵׁר פַּגְעִיאֵל בֶּן-עָכְרָן: קָרְבָּנוֹ קַעֲרַת-כֶּסֶף אַחַת שְׁלֹשִׁים וּמֵאָה מִשְׁקָלָהּ מִזְרָק אֶחָד כֶּסֶף שִׁבְעִים שֶׁקֶל בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ שְׁנֵיהֶם מְלֵאִים סֹלֶת בְּלוּלָה בַשֶּׁמֶן לְמִנְחָה: כַּף אַחַת עֲשָׂרָה זָהָב מְלֵאָה קְטֹרֶת: פַּר אֶחָד בֶּן-בָּקָר אַיִל אֶחָד כֶּבֶשׂ-אֶחָד בֶּן-שְׁנָתוֹ לְעֹלָה: שְׂעִיר-עִזִּים אֶחָד לְחַטָּאת: וּלְזֶבַח הַשְּׁלָמִים בָּקָר שְׁנַיִם, אֵילִם חֲמִשָּׁה עַתֻּדִים חֲמִשָּׁה כְּבָשִׂים בְּנֵי-שָׁנָה חֲמִשָּׁה זֶה קָרְבַּן פַּגְעִיאֵל בֶּן-עָכְרָן:

בְּיוֹם שְׁנֵים עָשָׂר יוֹם נָשִׂיא לִבְנֵי נַפְתָּלִי אֲחִירַע בֶּן-עֵינָן: קָרְבָּנוֹ קַעֲרַת-כֶּסֶף אַחַת שְׁלֹשִׁים וּמֵאָה מִשְׁקָלָהּ מִזְרָק אֶחָד כֶּסֶף שִׁבְעִים שֶׁקֶל בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ שְׁנֵיהֶם מְלֵאִים סֹלֶת בְּלוּלָה בַשֶּׁמֶן לְמִנְחָה: כַּף אַחַת עֲשָׂרָה זָהָב מְלֵאָה קְטֹרֶת: פַּר אֶחָד בֶּן-בָּקָר אַיִל אֶחָד כֶּבֶשׂ-אֶחָד בֶּן-שְׁנָתוֹ לְעֹלָה: שְׂעִיר-עִזִּים אֶחָד לְחַטָּאת: וּלְזֶבַח הַשְּׁלָמִים בָּקָר שְׁנַיִם אֵילִם חֲמִשָּׁה עַתֻּדִים חֲמִשָּׁה כְּבָשִׂים בְּנֵי-שָׁנָה חֲמִשָּׁה זֶה קָרְבַּן אֲחִירַע בֶּן-עֵינָן:
זֹאת חֲנֻכַּת הַמִּזְבֵּחַ בְּיוֹם הִמָּשַׁח אֹתוֹ, מֵאֵת נְשִׂיאֵי יִשְׂרָאֵל קַעֲרֹת כֶּסֶף שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה מִזְרְקֵי-כֶסֶף שְׁנֵים עָשָׂר כַּפּוֹת זָהָב שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה: שְׁלֹשִׁים וּמֵאָה הַקְּעָרָה הָאַחַת כֶּסֶף וְשִׁבְעִים הַמִּזְרָק הָאֶחָד כֹּל כֶּסֶף הַכֵּלִים אַלְפַּיִם וְאַרְבַּע-מֵאוֹת בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ: כַּפּוֹת זָהָב שְׁתֵּים-עֶשְׂרֵה מְלֵאֹת קְטֹרֶת עֲשָׂרָה עֲשָׂרָה הַכַּף בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ כָּל-זְהַב הַכַּפּוֹת עֶשְׂרִים וּמֵאָה: כָּל-הַבָּקָר לָעֹלָה שְׁנֵים עָשָׂר פָּרִים אֵילִם שְׁנֵים-עָשָׂר כְּבָשִׂים בְּנֵי-שָׁנָה שְׁנֵים עָשָׂר וּמִנְחָתָם וּשְׂעִירֵי עִזִּים שְׁנֵים עָשָׂר לְחַטָּאת: וְכֹל בְּקַר זֶבַח הַשְּׁלָמִים עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה פָּרִים אֵילִם שִׁשִּׁים עַתֻּדִים שִׁשִּׁים כְּבָשִׂים בְּנֵי-שָׁנָה שִׁשִּׁים זֹאת חֲנֻכַּת הַמִּזְבֵּחַ אַחֲרֵי הִמָּשַׁח אֹתוֹ: וּבְבֹא מֹשֶׁה אֶל-אֹהֶל מוֹעֵד לְדַבֵּר אִתּוֹ, וַיִּשְׁמַע אֶת-הַקּוֹל מִדַּבֵּר אֵלָיו מֵעַל הַכַּפֹּרֶת אֲשֶׁר עַל-אֲרֹן הָעֵדֻת מִבֵּין שְׁנֵי הַכְּרֻבִים וַיְדַבֵּר אֵלָיו:

 
***
 
יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְהֹוָה אֱלֹהַי וֵאלֹהֵי אֲבוֹתַי, שֶׁתְּזַכֵּנִי לִמְצֹא אֶת בַּת (בֶּן) זוּגִי הָאֲמִתִּית הַשַּׁיֶּכֶת לְשֹׁרֶשׁ נִשְׁמָתִי, בִּזְכוּת קְרִיאָתִי אֶת קָרְבָּנוֹת הַנְּשִׂיאִים כַּאֲשֶׁר צִוִּיתָ אוֹתָנוּ עַל-יְדֵי רֹאשׁ צַדִּיקֶיךָ, שֶׁמִּי שֶׁקָּשֶׁה לוֹ לִמְצֹא זִוּוּגוֹ, יַרְגִּיל אֶת עַצְמוֹ לִקְרוֹת בְּקָרְבָּנוֹת הַנְּשִׂיאִים, וְהִנֵּה, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, עָשִׂיתִי מָה שֶׁמֻּטָּל עָלַי, וְצִיַּתִּי אֶת רֹאשׁ צַדִּיקֶיךָ, עַתָּה עֲשֵׂה אֶת שֶׁלְּךָ וְתַזְמִין לִי אֶת בַּת (בֶּן) זוּגִי הַהֲגוּנָה לִי מִן הַשָּׁמַיִם, וְלֹא יִתְחַלְּפוּ, חַס וְשָׁלוֹם, הַזִּוּוּגִים, רַק הַזִּוּוּג יִהְיֶה שֶׁלִּי דַּיְקָא, שֶׁל שֹׁרֶשׁ נִשְׁמָתִי דַּיְקָא, וְאֶזְכֶּה לִמְצֹא אוֹתָהּ בְּנָקֵל, בְּלִי שּוּם קֹשִׁי כְּלָל, וּבְלִי שׁוּם מְרִיבוֹת וְעָגְמַת נֶפֶשׁ כְּלָל, בִּזְכוּת הַנְּשִׂיאִים שֶׁהִקְרִיבוּ קָרְבָּנָם בַּחֲנֻכַּת הַמִּזְבֵּחַ, אֲשֶׁר אַתָּה לְבַד יוֹדֵעַ אֶת רָזֵי וְסִתְרֵי נִסְתָּרוֹת שֶׁיֵּשׁ בָּזֶה, כַּאֲשֶׁר אָמְרוּ חֲכָמֵינוּ הַקְּדוֹשִׁים (זֹהַר הַקָּדוֹשׁ, פָּרָשַׁת נָשׂא קמ"ח): אִלְּמָלֵא לֹא אַקְרִיבוּ אִלֵין תְּרֵיסָר נְשִׂיאִין לֹא יָכֹל עַלְמָא לְמֵיקָם קַמֵי תְּרֵיסָר נְשִׂיאֵי יִשְׁמָעֵאל מֵרֹב קִטְרוּגָם שֶׁיֵּשׁ לָהֶם עַל כּלַל נִשְׁמוֹת יְשְׂרָאֵל, וּבִפְרָטִיּוּת עָלַי הַחוֹטֵא וְהַפּוֹשֵׁעַ שֶׁנִּכְשַׁלְתִּי כְּבָר כָּל-כָּךְ בִּימֵי חַיָּי בְּכָל מִינֵי מִדּוֹת רָעוֹת שֶׁל יִשְׁמָעֵאל שֶׁהֵם תַּאֲוַת נִאוּף, אֲשֶׁר בְּוַדַּאי עַל-יְדֵי קִטְרוּגָם עָלַי קָשֶׁה וְכָבֵד לִי לִמְצֹא אֶת בַּת (בֶּן) זוּגִי, וְעַל-כֵּן, אָבִי שֶׁבַּשָּׁמַיִם, עֲשֵׂה לְמַעַנְךָ וּלְמַעַן זְכוּת שְׁנֵים עָשָׂר נְשִׂיאֶיךָ הַקְּדוֹשִׁים שֶׁקָּרָאתִי אֶת סֵדֶר קָרְבָּנָם שֶׁהִקְרִיבוּ וְחָנְכוּ אֶת הַמִּזְבֵּחַ, שֶׁאֶזְכֶּה עַל-יְדֵי-זֶה לְבַטֵּל מֵעָלַי כָּל הַקִּטְרוּגִים הָרָעִים מִקְּלִפַּת יִשְׁמָעֵאל, וְאֶזְכֶּה לִמְצֹא אֶת בַּת (בֶּן) זוּגִי וּלְהִתְחַתֵּן עִמָּהּ בְּסִימָן טוֹב וּבְמַזָּל טוֹב, וּלְעוֹלָם לֹא אֶתְגָּרֵשׁ מִמֶּנָּהּ, אֲשֶׁר הַמִּזְבֵּחַ מוֹרִיד עַל זֶה דְּמָעוֹת (גִּטִּין צ:), בִּזְכוּת קָרְבְּנוֹת הַנְּשִׂיאִים שֶׁחָנְכוּ בָּהֶם אֶת הַמִּזְבֵּחַ:

אָבִי שֶׁבַּשָּׁמַיִם, חוּס וְרַחֵם עָלַי, וְזַכֵּנִי לְבַטֵּל אֶת עַצְמִי לְגָמְרֵי אֵלֶיךָ יִתְבָּרַךְ, וְלֹא אֲקַוֶּה וְאֶבְטַח בְּשׁוּם בָּשָׂר וָדָם רַק עָלֶיךָ לְבַד, כַּאֲשֶׁר עָשׂוּ הַנְּשִׂיאִים, שֶׁהָיוּ בְּטֵלִים וּמְבֻטָּלִים בְּאוֹרְךָ הָאֵין סוֹף בָּרוּךְ הוּא, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ הַקְּדוֹשִׁים (יְרוּשַׁלְמִי הוֹרָיוֹת, פֶּרֶק ג`, הֲלָכָה א): נָשִׂיא שֶׁאֵין עַל גַּבָּיו אֶלָּא אֱלֹהָיו; כְּמוֹ-כֵן אֶזְכֶּה לְהָאִיר עָלַי אוֹרְךָ הָאֵין סוֹף בָּרוּךְ הוּא, וְלֹא יִהְיֶה עָלַי אֶלָּא אֱלֹהַי, שֶׁאַתָּה אֵל רַחוּם וְחַנוּן, אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד וֶאֱמֶת, נוֹצֵר חֶסֶד לָאֲלָפִים, נֹשֵׂא עָוֹן וָפֶשַׁע וַחֲטָאָה, אָנָּא, הַשֵּׁם, רַחֵם עָלַי, וּמְחֹל לִי עַל כָּל עֲווֹנוֹתַי הַמְרֻבִּים, וְאֶהְיֶה נָקִי לְגַמְרֵי מֵחֲטָאִים, כְּמוֹ הַנְּשִׂיאִים שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ הַקְּדוֹשִׁים (פִּרְקֵי דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר, פֶּרֶק מ"ה), שֶׁלֹּא הִשְׁתַּתְּפוּ בְּעָוֹן הָעֵגֶל וּבְשׁוּם עָוֹן, וְעַל-יְדֵי-זֶה אֶזְכֶּה לְהַרְגִּישׁ אוֹתְךָ עָלַי תָּמִיד, וְלֹא אֲקַוֶּה וְלֹא אֶבְטַח בְּשׁוּם אָדָם שֶׁבָּעוֹלָם רַק בְּךָ יִתְבָּרַךְ מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם אָמֵן סֶלָה.

כ.

בני, בני! ראה להיות זהיר לקבל פני שכינה בכל חודש בעת קידוש הלבנה, כאשר אמר רבנו ז"ל (ספר-המידות, אות חיתון, סימן ב): קידוש לבנה סגולה שימצא אדם את זיווגו, וסימן לדבר: לבנה ראשי תבות: ב`תולה נ`שאת ל`יום ה`רביעי, ועל-כן בעת שאתה אומר סדר קידוש לבנה, תכוון גם למציאת זיווגך, כי האשה היא מרמזת ללבנה שהיא המלכות, ובכל חודש היא מתחדשת, ועל-כן אז הזמן הראוי ביותר לבקש עבור מציאת הזיווג, ומה גם כי השנים-עשר נשיאים הם מרמזים לשנים-עשר ראשי חודשים (עיין ליקוטי-הלכות, ראש חודש, הלכה ו`, אות ו), ובכל ראש חודש מאיר נגד נשיא אחר מהשנים-עשר נשיאים, שהם מתקנים את המשפט, שלא יהיה שום עיוות וקלקול המשפט, ושלא יתעקם לב האדם, ובפרטיות מי שקשה וכבד לו מציאת זיווגו, לו מתעקם ביותר לבו, והוא מלא קושיות וספקות עליו יתברך, עד שיש הרבה שמרוב חלישות דעתם נופלים לכפירות גמורה, רַחֲמָנָא לִצְלָן, מרוב עקמומיות לבבם שיש להם קושיות עליו יתברך – מדוע חבריהם כבר התחתנו, והם עדיין לא זכו למצוא את בת זוגם, וזה מאוד מאוד ממרר להם את החיים, ועל-כן בכל ראש חודש מתקן נשיא אחר את החודש על-ידי קרבנו שהוא מקריב, ובזה נתקן המשפט, עד שאין שום קושיות עליו יתברך, וביותר נעשה דבר זה בשעת קידוש לבנה, כי מובא בזוהר הקדוש (פרשת וישלח קסט): ביום רביעי נבראה הלבנה חסרה, ובשביל זה נתנו רשות לכל המשחיתים והרוחין והשדין והקליפות להתפשט בעולם, והם מתאחזים ביותר באשה, ועל-כן דייקא על-ידי קידוש לבנה יכול למצוא את זיווגו, כי כשזוכה למצוא את זיווגו, אז נתבטלין כל הרוחין והשדין והקליפות, ונתהפך היום רביעי ליום ששון ושמחה, בסוד: ב`תולה נ`שאת ל`יום ה`רביעי, כי דווקא מהקלקול נעשה התיקון, ועל-כן דייקא בעת שאתה מקדש את הלבנה, תכוון גם על מציאת זיווגך, ותתפלל אז תפילה קצרה לפניו יתברך:

רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, כְּשֵׁם שֶׁאֲנִי מְקַדֵּשׁ עַכְשָׁו אֶת הַלְּבָנָה, וּמְקַבֵּל אֶת פְּנֵי הַשְּׁכִינָה, כֵּן תַּעַזְרֵנִי לְהַשְׁלִים עַצְמִי, וְלִזְכּוֹת לִהְיוֹת הָאָדָם הַשָּׁלֵם לִמְצֹא אֶת בַּת זוּגִי, וְיִהְיֶה אוֹר הַלְּבָנָה כְּאוֹר הַחַמָּה, וְיִתְחַבְּרוּ יַחַד הַחַמָּה וְהַלְּבָנָה, שֶׁהֵם – נִשְׁמָתִי וְנִשְׁמַת בַּת זוּגִי, וְנִזְכֶּה יַחַד לְהִנָּשֵׂא וּלְהוֹלִיד בָּנִים וּבָנוֹת חַיִּים וְקַיָּמִים, וְשֶׁלֹּא יֶאֱרַע לָהֶם שׁוּם צַעַר וָנֶזֶק וּמַכְאוֹבִים וָחֳלָאִים בְּחַיּיהֶם, חַס וְשָׁלוֹם, רַק שֶׁיִּהְיוּ בְּרִיאִים וּמֻצְלָחִים כָּל יְמֵי חַיֵּיהֶם, וְתָאִיר מְאוֹר עֵינֵיהֶם בְּאוֹר תּוֹרָתְךָ הַקְּדוֹשָׁה תָּמִיד, אָמֵן כֵּן יְהִי רָצוֹן!

כא.

בני, בני! בכל יום בבוקר שאתה אומר שירת הים שאמרו ישראל בקריעת ים סוף, תראה לאמרה בכוונה גדולה מילה במילה, כי רבנו ז"ל אמר (ספר-המידות, אות חיתון, סימן א): מי שקשה לו למצוא זיווגו, יאמר בכוונה שירת הים, עיין שם; ועל-כן בשעה שאתה אומרה בכל יום, תראה לכוון כאילו אתה עומד עכשיו בעת קריעת ים סוף, ואתה שר שירה לפניו יתברך, ואמרו בזוהר הקדוש (תרומה קלא.): שיר הזה של "אז ישיר" עולה על כל השירות, עיין שם; ואמרו (בשלח ס.), שהשירה הזאת נתחברה בעשרים ושתים אותיות, ועל-פי עשרת הדברות, ועל-פי שמות הקודש, עיין שם; ואשרי מי שאומרה בכל יום ויום בכוונה גדולה, ומכוון כאילו עומד עכשיו סמוך ונראה לים סוף, ושר שירה בין כלל ישראל, והקדוש-ברוך-הוא נתראה להם אז לישראל כבחור; ואמרו חכמינו הקדושים (מדרש רבה, פרשת שמות, פרשת א`, סימן טז): כשנגלה הקדוש-ברוך-הוא על הים, נשים צדקניות הכירוהו תחילה, עיין שם; ועל-כן בשעה שתאמר בכל יום את שירת הים, תכוון לדקדק בשירה בדיוק כמו שאתה עומד עכשיו על הים ושר שירה, ועל-ידי-זה תזכה למצוא את בת זוגך, וכמו שהיה בעת קריעת ים סוף שהנשים הכירוהו תחילה, כמו-כן תזכה גם-כן להכיר ולמצוא את בת זוגך.

כב.

בני ובנותי היקרים! אבקש אתכם מאוד מאוד להיות רגילים בתפילה אליו יתברך בכל יום ויום, כי אין לשאר ולספר ולתאר מעלת התפילה בשמים, ובפרטיות כשהתפילה עם דמעות גם-כן, אז שוברת את כל המסכים והדלתות הסגורות, ונתקבלת תפילתו, כמו שאמרו חכמינו הקדושים (ברכות לב:): "שערי דמעות לא ננעלו", ואל תייאשו עצמכם מן הרחמים כלל, ואף שנדמה לכם שכבר התפללתם ובכל זאת לא נעניתם, אך-על-פי-כן ראו להתפלל שוב ושוב מדי יום ביומו ולא להפסיק, כְּעֵין שאמרו חכמינו הקדושים (ברכות לב:): אם רואים אדם שהתפלל ולא נענה, יחזור והתפלל, עיין שם; ואמרו (ירושלמי ברכות, פרק ד`, הלכה א): והיה כי הִרְבְּתָה להתפלל, מכאן שכל המרבה בתפילה נענה, עיין שם. וכן אמרו (יומא כט.): למה נמשלה תפילתן של צדיקים כאיילת? מה איילת זו כל זמן שֶׁמַּגְדֶּלֶת, קרניה מפצילות, אף צדיקים כל זמן שמרבין בתפילה תפילתן נשמעת, עיין שם; ובפרטיות אתם שעדיין לא מצאתם את בת זוגכם, ואתם שבורים בלבכם מאוד מאוד מרוב צער ועגמת נפש ומרוב מרירות, בודאי אם תתחזקו בתפילה, תתקבל תפילתכם, כמו שאמרו חכמינו הקדושים (סנהדרין מג.): מי שדעתו שפלה עליו אין תפילתו נמאסת, שנאמר: "לב נשבר ונדכה אלוקים לא תבזה", עיין שם; ועל-כן ראו להיות חזקים רק בתפילה ובקשה לפניו יתברך, כי ישועתכם תלויה רק בידו יתברך, ולא ביד בשר ודם כלל, ואל יפתה אתכם יצרכם כאילו זיווגכם תלוי באיזה שדכן או שדכנית, או באיזה בן-אדם וכו` וכו`, עליכם לֵידַע כי זיווגכם תלוי אך ורק ביד הקדוש-ברוך-הוא, והרבה שליחים למקום, ועל-כן אל תעשו מהטפל עיקר ומהעיקר טפל, ובזכות התפילה בודאי תִּוָּשְׁעוּ ותמצאו את בת זוגכם, ובפרטיות כשתתפללו ארבעים יום רצופים.
 
***
 
תְּפִלָּה נוֹרָאָה וְנִפְלָאָה
לְאָמְרָהּ בְּכָל יוֹם וָיוֹם, עַד שֶׁיִּזְכֶּה לִמְצֹא אֶת בַּת זוּגוֹ.

יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְהֹוָה אֱלֹהַי וֵאלֹהֵי אֲבוֹתַי, מֶלֶךְ עֶלְיוֹן, מָלֵא רַחֲמִים, חוּס וְרַחֵם עָלַי, רְאֵה בְּעָנְיִי וְשָׂא נָא לְכָל חַטֹאתַי, נָפַלְתִּי בְּבוֹר עָמֹק מִיּוֹם שֶׁאֲנִי מַכִּיר אֶת עַצְמִי, וְנִכְשַׁלְתִּי כְּבָר בַּמֶּה שֶׁנִּכְשַׁלְתִּי וְכוּ` (יְפָרֵשׁ בַּפֶּה כָּל מַה שֶּׁרַק זוֹכֵר), תָּעִיתִי כְּשֶׂה אוֹבֵד בַּקֵּשׁ עַבְדְּךָ; רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, מֵרֹב עָנְיִי וַעֲמָלִי, וּמֵרֹב עֹצֶם עֲווֹנוֹתַי וּפְשָׁעַי הָרַבִּים וְהָעֲצוּמִים בְּלִי שִׁעוּר וָעֵרֶךְ וּמִסְפָּר, וּמֵעֹצֶם בִּלְבּוּל דַּעְתִּי מֵרִבּוּי הַפְּגָמִים שֶׁפָּגַמְתִּי בַּעֲווֹנוֹתַי מֵעוֹדִי וְעַד הַיּוֹם הַזֶּה, אֵינִי יָכוֹל לִפְתֹּחַ פִּי לְדַבֵּר כְּלָל, וְקָשֶׁה וְכָבֵד עָלַי מְאֹד מְאֹד לְפָרֵשׁ שִׂיחָתִי לְפָנֶיךָ, וְגַם אִי אֶפְשָׁר לְפָרֵשׁ כָּל שִׂיחָתִי לְפָנֶיךָ כְּכָל אֲשֶׁר עִם לְבָבִי, כִּי צָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מְאֹד, אֲשֶׁר לֹא יַסְפִּיק הַזְּמַן לְפָרְטָם, כִּי רַבּוֹת אַנְחוֹתַי, וְלִבִּי דַּוָי, אֲבָל אַף-עַל-פִּי-כֵן הִצִיקַתְנִי רוּחִי וַעֲצֹר בְּמִלִּים לֹא אוּכַל, אָמַרְתִּי אָשִׂיחָה וְיִרְוַח לִי, אַתָּה אָצַלְתָּ וּבָרָאתָ וְיָצַרְתָּ וְעָשִׂיתָ אֶת נִשְׁמָתִי, וְהוֹרַדְתַּנִי מֵרוּם גָּבְהֵי מְרוֹמִים עַד עוֹלָם הָעֲשִׂיָּה הַגַּשְׁמִי הַזֶּה, וְנוֹלַדְתִּי לְאָבִי וּלְאִמִּי, וְהֵם גִּדְּלוּ וְטִפְּחוּ אוֹתִי, וְכָל מַה שֶּׁעָבַר עָלַי מִיּוֹם קַטְנוּתִי עַד עַכְשָׁו אַתָּה לְבַד יוֹדֵעַ, וְעַכְשָׁו הִגַּעְתִּי לִימֵי הַנְּעוּרִים, אֲשֶׁר הַתַּאֲווֹת בּוֹעֲרוֹת בִּי מְאֹד מְאֹד, אֲבָל דָּא עָקָא כִּי אֵינִי זוֹכֶה לִמְצֹא אֶת בַּת (בֶּן) זוּגִי, וַאֲנִי הוֹלֵךְ כְּשִׁכּוֹר נָע וָנָד בָּאָרֶץ, וּמָר לִי מְאֹד מְאֹד, כִּי עַל-יְדֵי רִבּוּי עֲווֹנוֹתַי אִבַּדְתִּי אֶת בַּת (בֶּן) זוּגִי, וְאֵינִי יָכוֹל לִמְצֹא אוֹתָהּ, וַאֲנִי שָׁבוּר כְּחֶרֶס הַנִּשְׁבָּר וּמְדֻכָּא בְּיִסּוּרֵי עַצְמִי, שָׁרוּי בְּדִכָּאוֹן וּבְעִצָּבוֹן פְּנִימִי; מָה אֹמַר וּמָה אֲדַבֵּר, הָאֱלֹהִים מָצָא אֶת עֲווֹנִי, לְאָן אֶפְנֶה עַכְשָׁו לְעֵזֶר?! מִי יָבִין אֶת לְבָבִי הַנִּשְׁבָּר?! מִי יָבִין אֶת דַּעְתִּי הַמְעֻקֶּמֶת?! מִי יָבִין אֶת מְרִירוּת נַפְשִׁי, שֶׁאֲנִי פְּלַג גּוּף, חָסֵר וָרֵיק מִכָּל טוּב, בְּלֹא תּוֹרָה, בְּלֹא שִׂמְחָה, בְּלֹא טוֹב, בְּלֹא בַּיִת, בְּלֹא חוֹמָה, בְּלֹא שְׁלֵמוּת?! מָלֵא רַחֲמִים, מֵרֹב קִלְקוּלַי אֵינִי יָכוֹל לְהַאֲרִיךְ בַּתְּפִלָּה הַזֹּאת הַרְבֵּה, אַף-עַל-פִּי שֶׁלֹּא יַסְפִּיקוּ כָּל הַיְרִיעוֹת שֶׁבָּעוֹלָם לְבָאֵר אֶפֶס קָצֶה מֵהַתְּחִנּוֹת וְהַבַּקָּשׁוֹת וְהַוִּדּוּיִים וְהַהַפְצָרוֹת וְהַתְּפִלּוֹת, שֶׁאֲנִי צָרִיךְ לְהִתְפַּלֵּל בְּעִנְיָן זֶה עַל הֶעָבָר וְעַל הַהֹוֶה וְעַל הֶעָתִיד, אַךְ מָה אֶעֱשֶׂה כִּי דְּבָרַי נִסְתָּמִים, אֲבָל עִם כָּל זֹאת בֶּאתִי לְפָנֶיךָ, אֲדוֹן כֹּל, חוֹמֵל דַּלִּים, טוֹב וּמֵטִיב לָרָעִים וְלַטּוֹבִים, שֶׁתָּחוּס וְתַחֲמֹל עַל אֻמְלָל כָּמוֹנִי, שָׁבוּר כַּחֶרֶס כָּמוֹנִי, מְשֻׁקָּץ וּמְתֹעָב כָּמוֹנִי, וּתְרַחֵם כְּבָר עָלַי שֶׁאֶזְכֶּה לִמְצֹא אֶת בַּת זוּגִי מִן הַשָּׁמַיִם, הַהֲגוּנָה לִי, וְשֶׁלֹּא תִּהְיֶה מִתְנַגֶּדֶת אֵלַי כְּלָל, רַק נָדוּר בְּיַחַד בְּאַהֲבָה, אַחֲוָה וְרֵעוּת, וְלֹא תִּהְיֶה בֵּינֵינוּ שׁוּם קִנְאָה וְשׁוּם שִׂנְאָה וְשׁוּם שִׁנּוּי רָצוֹן כְּלָל;

מָלֵא רַחֲמִים, רַחֵם עָלַי, רְאֵה בְּשִׁבְרוֹן לִבִּי, אֵיךְ אֲנִי מַרְגִּישׁ בְּלֹא זִוּוּגִי, וְאַתָּה לְבַד יוֹדֵעַ, כִּי אֵין עוֹד צַעַר וְיִסּוּרִים כְּמוֹ לְמִי שֶׁאֵין לוֹ בַּת (בֶּן) זוּג, וְנִכְשָׁל בְּכָל פַּעַם בַּחֲטָאִים וְעָווֹנוֹת וּפְשָׁעִים, וְכָל הָעוֹלָם חָשׁוּךְ בַּעֲדוֹ, וּבִפְרָטִיּוּת לִי הֶעָנִי וְהַבָּזוּי, שֶׁנָּפַלְתִּי כְּבָר בְּפַח יָקוּשׁ כָּל-כָּךְ, וְאֵין לִי שׁוּם עֵצָה וְשׁוּם דֶּרֶךְ אֵיךְ לָצֵאת מִזֶּה, וְהַכֹּל סָגוּר בַּעֲדִי, אֵינִי רוֹאֶה שׁוּם דֶּרֶךְ וָפֶתַח לִישׁוּעָתִי, אָנָּא יְהֹוָה, אֵל מֶלֶךְ נֶאֱמָן, אֲשֶׁר אַתָּה לְבַד יוֹדֵעַ מֵהֵיכָן נִשְׁתַּלְשְׁלָה נִשְׁמָתִי, וְהֵיכָן הִיא בַּת זוּגִי, חוּס וַחֲמֹל עָלַי, וַעֲשֵׂה סִבּוֹת לְטוֹבָה שֶׁאֶזְכֶּה לְמָצְאָהּ, וְנִתְוַעֵד יַחַד, וְנִזְכֶּה לְהִתְחַתֵּן יַחַד, וְלִבְנוֹת בַּיִת נֶאֱמָן בְּיִשְׂרָאֵל, וְאַף-עַל-פִּי שֶׁאֲנִי יוֹדֵעַ, שֶׁמֵּרִבּוּי עֲווֹנוֹתַי אִבַּדְתִּי אֶת טוֹבָתִי, אַף-עַל-פִּי-כֵן, אָבִי שֶׁבַּשָּׁמַיִם, רַחֲמֶיךָ רַבִּים, רַחֲמֶיךָ נִשְׂגָּבִים, רַחֲמֶיךָ לֹא כָּלִים, הַמְשֵׁךְ עָלַי מִדַּת רַחֲמֶיךָ וְטוּבְךָ הַגָּדוֹל, וְהוֹשִׁיעֵנִי בְּעֵת צָרוֹתַי הַמְרֻבּוֹת, וְתַזְמִין לִי אֶת בַּת (בֶּן) זוּגִי הַהֲגוּנָה לִי, וְשֶׁלֹא יִתְחַלְּפוּ, חַס וְשָׁלוֹם, הַזִּוּוּגִים רַק תֵּן לִי אֶת בַּת (בֶּן) זוּגִי דַּיְקָא, בְּאֹפֶן שֶׁאֶזְכֶּה לְהַשְׁלִים עַצְמִי בְּזֶה הָעוֹלָם, וּלְהוֹלִיד בָּנִים וּבָנוֹת חַיִּים וְקַיָּמִים, וְלַעֲשׂוֹת רְצוֹנְךָ מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם, אָמֵן סֶלָה.

תְּפִלָּה נִפְלָאָה עַל מְצִיאַת בַּת זוּגוֹ
לְאָמְרָהּ בְּכָל יוֹם
(הָעָתְקָה מִסֵּפֶר שׁוּ"ת "אֲשֶׁר בַּנַּחַל")

רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, זַכֵּנִי לִמְצֹא אֶת זִוּוּגִי הֶהָגוּן לִי מִן הַשָּׁמַיִם כְּפִי שֹׁרֶשׁ נִשְׁמָתִי, וְחַס וְשָׁלוֹם וְחַס וְחָלִילָה מִפְּנֵי רִבּוּי עֲווֹנוֹתַי וְחַטֹּאת נְעוּרַי לֹא יִתְחַלְּפוּ הַזִּוּוּגִים, וְכֵן לֹא אֶצְטָרֵךְ לְעוֹלָם לְהִתְגָּרֵשׁ, חַס וְשָׁלוֹם, רַק הַזִּוּוּג יִהְיֶה שֶׁלִּי דַּיְקָא, שֶׁל שֹׁרֶשׁ נִשְׁמָתִי דַּיְקָא, אָנָּא יְהֹוָה, רַחֵם עָלַי, וְאַל תַּבִּיט עַל מַעֲשַׂי הָרָעִים וּפְגָמַי הָעֲצוּמִים, וְאַל תַּעֲשֶׂה עִמִּי כַּחֲטָאַי וַעֲווֹנוֹתַי וּפְשָׁעַי, וְזַכֵּנִי לִמְצֹא אֶת זִוּוּגִי הָאֲמִתִּי, וְחוּס וְרַחֵם עָלַי, שֶׁאֶנָּצֵל מִכָּל מִינֵי הִרְהוּרִים רָעִים וּמַחֲשָׁבוֹת זָרוֹת, וְשָׁמְרֵנִי וְהַצִּילֵנִי מִן הַיֵּצֶר הָרַע וְכַת דִּילֵיהּ.

מָה אֶעֱשֶׂה, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם?! אֲנִי כְּבָר מוּכָן עַכְשָׁו לְהִתְחַתֵּן וּלְהִנָּצֵל עַל-יְדֵי-זֶה מִיִּצְרִי הַבּוֹעֵר בִּי, אֲבָל מָה אֶעֱשֶׂה, כִּי עֲדַיִן לֹא מָצָאתִי אֶת זִוּוּגִי, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, לָמָּה מַגִּיעַ לִי זֹאת, שֶׁכָּל יָמַי אֶהְיֶה בְּהִרְהוּרֵי עֲבֵרָה, וְכֵן שֶׁתֹּאמַר עָלַי "תָּפַח עַצְמוֹתָיו", חַס וְשָׁלוֹם, הֲלֹא אַתָּה לְבַד יוֹדֵעַ שֶׁאֲנִי מוּכָן עוֹד הַיּוֹם הַזֶּה לְהִתְחַתֵּן, אֲבָל מָה אֶעֱשֶׂה?! אֵין לִי שִׁדּוּךְ! קַוֵּה לְטוֹב וְהִנֵּה בְּעָתָה, אֲנִי מְחַכֶּה וּמְחַכֶּה מְבַקֵּשׁ וּמַפְצִיר אֵלֶיךָ זֶה יָמִים וְשָׁנִים, וַעֲדַיִן אֵין לִי שׁוּם רֶמֶז שֶׁל יְשׁוּעָה, וְאִם-כֵּן, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אָבִי שֶׁבַּשָׁמַיִם, לָמָּה מַגִּיעַ לִי עֹנֶשׁ כָּזֶה – שֶׁכָּל יָמַי אֶהְיֶה מָלֵא הִרְהוּרִים רָעִים, וְכֵן שֶׁתֹאמַר עָלַי "תִּפַּח עַצְמוֹתָיו", חַס וְשָׁלוֹם?! רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, הַאִם אֵין זֶה עֹנֶשׁ גָּדוֹל, שֶׁאֲנִי מִתְעַנֶּה תַּחַת יִצְרִי הָרָע הַבּוֹעֵר בִּי, וּמַכְשִׁילֵנִי בְּכָל יוֹם וּבְכָל שָׁעָה בַּמֶּה שֶׁמַּכְשִׁילֵנִי, כַּאֲשֶׁר אַתָּה לְבַד יוֹדֵעַ זֹאת.

אָנָּא אָבִי שֶׁבַּשָּׁמַיִם, זַכֵּנִי לַאֲרִיכַת אַפַּיִם, וְאֶזְכֶּה לְהַאֲרִיךְ אַפִּי עַל כָּל מַה שֶׁעוֹבֵר עָלַי, וְזַכֵּנִי לְבַטֵּל דַּעְתִּי לְגַמְרֵי, וְלֹא לִשְׁאֹל שׁוּם קֻשְׁיוֹת, חַס וְשָׁלוֹם, חַס וְחָלִילָה, רַק זַכֵּנִי לְהַכְנִיס עַצְמִי בֶּאֱמוּנָה פְּשׁוּטָה, שֶׁאֵין שׁוּם מְצִיאוּת בִּלְעָדֶיךָ כְּלָל, וְהַכֹּל תָּלוּי בְּיָדְךָ, וְאִם-כֵּן לָמָּה לִי לִשְׁבֹּר עַצְמִי כָּל-כָּךְ?! זַכֵּנִי עַל-כָּל-פָּנִים מֵעַכְשָׁו לְהַתְחִיל לְהִתְקָרֵב וְלָשׁוּב אֵלֶיךָ, וּבִזְכוּת הַבִּזְיוֹנוֹת וְהַשְּׁפִיכוּת דָּמִים שֶׁיֵּשׁ לִי מֵעַצְמִי, שֶׁכּוֹאֵב לִי מְאֹד מְאֹד, שֶׁאֲנִי נִכְשָׁל בְּכָל פַּעַם בַּעֲבֵרוֹת חֲמוּרוֹת כָּאֵלּוּ – פְּגַם הַבְּרִית וְכוּ`, וְכֵן אֲנִי רוֹאֶה שֶׁכָּל חֲבֵרַי כְּבָר מָצְאוּ אֶת זִוּוּגָם, רַק אֲנִי נִשְׁאַרְתִּי לְבַדִּי בָּחוּר בְּלִי זִוּוּג, וַאֲנִי מִתְבַּיֵּשׁ מְאֹד מְאֹד, וְעַל-כֵּן בִּזְכוּת הַבּוּשׁוֹת וְהַבִּזְיוֹנוֹת וּשְׁפִיכוּת הַדָּמִים שֶׁיֵּשׁ לִי, אֱמֹר לְצָרוֹתַי דַּי, וּבִזְכוּת זֶה בְּעַצְמוֹ זַכֵּנִי לִמְצֹא אֶת בַּת זוּגִי, כַּאֲשֶׁר הוֹדַעְתָּנוּ עַל-יְדֵי רֹאשׁ צַדִּיקֶיךָ, שֶׁבִּזְכוּת הַבִּזְיוֹנוֹת וּשְׁפִיכוּת הַדָּמִים יְכוֹלִים לְתַקֵּן אֶת הֶעָבָר, וְלִמְצֹא עַל-יְדֵי-זֶה אֶת זִוּוּגִי.

רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, זַכֵּנִי כְּשֶׁאֶמְצָא כְּבָר אֶת זִוּוּגִי, שֶׁלְּבַל אֶהְיֶה, חַס וְשָׁלוֹם, בְּכַעַס וּבִקְטָטָה עִמָּהּ, רַק יִשְׁרֶה הַשָּׁלוֹם וְהָאַהֲבָה בֵּינֵינוּ תָּמִיד, וְנִזְכֶּה לְהוֹלִיד בָּנִים וּבָנוֹת וּלְחַנְּכָם עַל דַּעַת תּוֹרָתְךָ הַקְּדוֹשָׁה, זַכֵּנִי לִשְׁלוֹם-בַּיִת, וּלְעוֹלָם לֹא אֶתְגָּרֵשׁ, חַס וְשָׁלוֹם, חַס וְחָלִילָה, רַק נַעֲזֹר אֶחָד לַשֵּׁנִי; וְזַכֵּנִי לִהְיוֹת תָּמִיד וַתְּרָן גָּדוֹל, וּלְעוֹלָם אֲוַתֵּר בַּבַּיִת, וְלֹא אֶהְיֶה חַס וְשָׁלוֹם, קַמְצָן וְכִלַּי יִהְיֶה אֵיךְ שֶׁיִּהְיֶה, וּבְבֵיתִי תִּשְׁרֶה רַק שִׁמְחָה, וְאֶזְכֶּה לְשַׂמֵּחַ אֶת אִשְׁתִּי בְּאֹפֶן שֶׁיִּהְיֶה בֵּיתִי בַּיִת שָׂמֵחַ, וְעַל-יְדֵי-זֶה אֶזְכֶּה לְהוֹלִיד בָּנִים וּבָנוֹת חַיִּים וְקַיָּמִים; וְזַכֵּנִי שֶׁבֵּיתִי יִהְיֶה בֵּית וַעַד לַחֲכָמִים, וְיִהְיוּ עֲנִיִּים בְּנֵי בֵּיתִי, וְאֶזְכֶּה לִהְיוֹת בַּעַל הַכְנָסַת אוֹרְחִים גָּדוֹל.

רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, חוּס וְרַחֵם עָלַי, וּתְקַבֵּל אֶת תְּפִלָּתִי בְּרַחֲמִים בִּזְכוּת כָּל הַצַּדִּיקִים הָאֲמִתִּיִּים, קְדוֹשִׁים אֲשֶׁר בָּאָרֶץ הֵמָּה, וּבִפְרָט בִּזְכוּת רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ, רַבֵּנוּ נַחְמָן בֶּן פֵיגֶא, זְכוּתוֹ תָּגֵן עָלַי, אָמֵן כֵּן יְהִי רָצוֹן!

כג.

בני ובנותי היקרים, עליכם לזכור תמיד את רחמנותו יתברך, ואיך שמרחם על כל בִּרְיָה, כמו שכתוב (תהלים קמה): ורחמיו על כל מעשיו", ואמרו חכמינו הקדושים (מדרש רבה, שמות, פרשה ב`, סימן א): מידותיו ועלילותיו של הקדוש-ברוך-הוא רחמניות הן, עיין שם; ועל-כן ראו לבטוח רק ברחמנותו יתברך, ובודאי בזכות התפילות החמות שתתפללו לפניו, יעזור לכם הקדוש-ברוך-הוא, וּכְעֵין שאמרו חכמינו הקדושים (תָּנָא דְּבֵי אליהו, זוטא, פרק ו`): כיוון שראה משה שמידתו של הקדוש-ברוך-הוא של חסד ושל רחמנות, מיד נתעטף ועמד בתפילה, עיין שם; וכמו-כן תדעו, בני ובנותי היקרים, שהוא יתברך אב רחמן, והוא רק רוצה שתבקשו ממנו את בת זוגכם, ועל-כן אל תתייאשו מן הרחמים; ורבנו ז"ל אמר (ספר-המידות, אות רחמנות, סימן יא): על-ידי בקשת הרחמים זוכה לעשות שידוכים טובים והגונים, עיין שם; העיקר עליכם לֵידַע, שאסור לאבד עצמו, ואסור לדחוק את השעה, אשר זה בעצמו גורם מה שגורם, רק הרגילו עצמכם במידת הסבלנות, ובודאי תזכו לישועה נפלאה, אם לא תדחקו את השעה ותצפו אליו יתברך, ולא תבטחו בשום בשר ודם; אשרי המציית, אשרי המחכה, ואז אשרי לו בעולם הזה, ואשרי לו בעולם הבא ולנצח נצחים!

תם ונשלם, שבח לאל בורא עולם!
 
 
***

כַּמָּה שִׂיחוֹת מֵעִנְיַן זִוּוּגִים
א.

רבנו ז"ל גילה נוראות נפלאות בעניין זיווגים ושידוכים, ואמר בזו הלשון, שכל איש יש לו כמה וכמה זיווגים, רק שיש בזה כמה בחינות שונות ועניינים נפלאים, כי מכל הדיבורים שמדברים בענייני השידוכים, אף-על-פי שאינם נגמרים, זה בעצמו בחינת זיווג ושידוך, ולפעמים יושבים בני-אדם בבתיהם ואומרים, שראוי שזה ישא את זאת, ועל-ידי-זה נגמר בחינת הזיווג של זה האיש עם אותה האשה, ולפעמים באים שדכנים ומדברים השידוך, אבל אינו נגמר וגם זה בחינת זיווג משידוך, ובודאי היא בחינת זיווג יותר מהראשון, ולפעמים נוסעים לעשות השידוך, ואחר-כך מפסיקים הקשר של תנאים, ולפעמים באים לידי נישואין, ואחר-כך בסמוך נעשה גט בניהם, ולפעמים אינו נעשה הגט עד אחר איזה זמן וכיוצא בזה כמה בחינות שיש בענייני השידוכים והזיווגים, שאינם נגמרים אחר-כך, אבל כולם הם בחינת זיווגים שלו, כי כל אחד יש לו כמה זיווגים, רק שאצל זה נגמר איזה זיווג שלו על-ידי איזה דיבור בְּעַלְמָא שמדברים מזה השידוך, ולפעמים על-ידי איזה דיבור יותר או על-ידי איזה התקשרות או נסיעה או עבודה בשביל השידוך לפי שעה וכו` כנ"ל, וזה הדבר הוא עניין נפלא ונורא, שלא נשמע כזאת, שהדיבור בְּעַלְמָא שמדברים מהשידוך, זה בעצמו הוא בחינת שידוך, וכו`. (עיין חיי-מוהר"ן, סימן תקצה – דפוס חדש)

ב.

קודם ראש השנה שנת תקס"ט הביא השוחט מִטֶּעפְּלִיק לרבנו ז"ל כסא נפלא שֶׁעֲשָׂאוֹ בעצמו ביופי ובאומנות גדולה עד מאוד, ושאל אותו רבנו ז"ל: "כמה זמן עשית אותו?" השיב השוחט: "חצי שנה", ושאל אותו רבנו ז"ל שוב: "האם כל היום עשית זאת?" והשיב השוחט: "לא, רק בכל יום עבדתי שעה אחת", (כי היה כסא נאה ומצויר בציורים נאים מאוד), ענה ואמר לו רבנו ז"ל: "אֲזוֹי, הָאסְטוּ מִיר אִין זִינֶען גֶּעהַאט אַהַאלְבּ יָאהְר אַלֶע טֶעג אַ שָׁעָה" [ככה, זאת אומרת, שחשבת ממני כל יום שעה במשך חצי שנה, (ונהנה מזה מאוד)]. (ואמרו אנשי שלומנו, שבאמת לא היה נראה לרבנו ז"ל כל-כך הכסא, כמו מזה שכל יום חשב מרבנו ז"ל שעה אחת דבר זה נראה לרבנו ז"ל מאוד, שבכל יום שעה אחת יחשוב ממנו מישהו).

אחר שקיבל רבנו ז"ל הכסא מהשוחט מִטֶּעפְּלִיק, סיפר רבנו ז"ל, שראה (במראה או בחלום) שהביאו לו כסא, והיה אש סביבו והלכו כל העולם, אנשים ונשים וטף לראותה, וכשחזרו משם, אזי תכף-ומיד נתקשרו זה עם זה ונעשה שידוכים ביניהם, וגם כל מנהיגי הדור כולם הלכו לראותה, ושאלתי: "כמה היא רחוקה, ומפני מה תכף נעשו שידוכים?" והלכתי והקפתי סביבם לילך שם, ושמעתי שהולך ובא ראש השנה, והייתי מסופק אם לחזור אם להתעכב שם, והייתי נבוך בדעתי ואמרתי בלבי: איך אשאר בכאן על ראש השנה, ואמרתי בדעתי: לפי הגוף חלוש שיש לי למה לי לחזור, והייתי שם ובאתי לכסא, וראיתי שם ראש השנה, ראש השנה ממש, וכן יום כיפור, יום כיפור ממש, וכן סוכות סוכות ממש, גם שמעתי שהיו צועקים: חודשיכם ומועדיכם שנאה נפשי (ישעיה א`), מה לכם לדון את העולם, ראש השנה בעצמו ישפוט, וברחו כולם עם כל מנהיגי הדור כולם ברחו, וראיתי שם, שהיה חקוק על הכסא כל צורות של כל ברואי עולם, וכל אחד היה חקוק עם בת זוגו אצלו, ובשביל זה נעשו תכף שידוכים, כי כל אחד מצא שם וראה את בת זוגו, ומאחר שבימים הקודמים למדתי, נפל בדעתי פסוק: כָּ`רְסְיֵה שְׁ`בִיבִין דִּ`י נ`וּר (דניאל ז`) ראשי תבות "שדכן", כי על-ידי הכסא נעשין שידוכים כנ"ל, גם "כָּרְסְיֵה" ראשי תבות: ר`אש ה`שנה, י`ום כ`יפור, ס`וכות, ועל-כן בשמיני עצרת זִוּוּגָא דְּמַטְרוֹנִיתָא (עיין זוהר, חלק שלישי, דף צו: צז.), ושאלתי: "מה יהיה פרנסתי?" ואמרו, שאהיה שדכן וכו`. (עיין חיי-מוהר"ן, סימן פד, דפוס חדש, ובספר פעולת הצדיק, סימן תשצט)

ג.

מוֹהַרְנַ"תְּ ז"ל אמר, שאצל כל אחד במציאת זיווגו יש בו סודות נוראים עד מאוד רָזֵי דְּרָזִין סתרי נסתרות, ופעם אחת בא והתאונן לפניו בחור אחד שאין לו ליתן מתנות לכלה וכו`, וניחמו מוֹהַרְנַ"תְּ ז"ל, שגם יעקב אבינו לא היה לו ליתן מתנות להכלה וכו`, ענה ואמר הבחור: "מה אתם מדמים אותי ליעקב אבינו במציאת זיווגי, הלא שם היו סודות התורה וכו`?" והשיב לו מוֹהַרְנַ"תְּ ז"ל כלאחר יד: "גם אצלך יש סודות התורה וכו` ". (עיין אֲבָנֶיהָ ברזל, דף פח)

ד.

מוֹהַרְנַ"תְּ ז"ל אמר לאחד שהיה רווק: "אם תתחתן ותאמר לי שאתה איש כשר אאמין לך, אבל כשתישאר רווק ותאמר לי שאתה איש כשר לא אאמין לך", וכן נכדו הרב החסיד רבי מִיכַלִי ז"ל אמר פעם לאחד שלא רצה להתחתן: "הלא אתה אינך טוב... כי התורה מעידה: `לא טוב היות האדם לבדו` ". (שם, דף פה)

 
תְּפִלָּה לְזִוּוּג הָגוּן לְבָחוּר
(מֵרַבֵּנוּ הַחִידָ"א זַ"ל)

רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, בְּחַסְדְּךָ יָצַרְתָּ עוֹלָמְךָ וּבָרָאתָ אָדָם, וְעָשִׂיתָ לוֹ עֵזֶר, וְצִוִּיתָנוּ לִשָּׂא אִשָּׁה וּלְהוֹלִיד בָּנִים, וְהֶחֱמִירוּ עֲבָדֶיךָ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, שֶׁלֹּא לְאַחֵר מִצְוָה זוֹ. וְיַעַן חַיֵּי הָאָדָם בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא תְּלוּיִים כִּמְעַט בָּאִשָּׁה, וּבַעֲווֹנוֹתֵינוּ הָרַבִּים אֵין עוֹד נָבִיא וְלֹא בַּעֲלֵי רוּחַ הַקֹּדֶשׁ לָדַעַת אֵיזוֹ רְאוּיָה כְּדֵי לְקַיֵּם מִצְווֹתֶיךָ, לָכֵן בְּלֵב נִשְׁבָּר בָּאתִי לְהַפִּיל תְּחִינָתִי לְפָנֶיךָ אָב הָרַחֲמָן. וִיהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְהֹוָה אֱלֹהַי וֵאלֹהַי אֲבוֹתַי, שֶׁתִּתְמַלֵּא רַחֲמִים עָלַי, וְתַזְמִין לִי בַּת זוּג נָאָה, יִרְאַת יְהֹוָה וּבַעֲלַת מִדּוֹת טוֹבוֹת וּבַעֲלַת מַזָּל טוֹב, וְטוֹבַת שֵׂכֶל וּמֻצְלַחַת וּמְבֹרֶכֶת, כִּי בָּזֶה אוּכַל לַעֲבֹד עֲבוֹדַת הַקֹּדֶשׁ בְּלִי טִרְדָּה. וְהָיָה הַנַּעֲרָה אֲשֶׁר יְדַבְּרוּ לִי עָלֶיהָ וְהִיא רְאוּיָה, וְיֵשׁ לָהּ יִרְאַת הַשֵּׁם וּמִדּוֹת טוֹבוֹת, וּמַזָּל טוֹב וְהוֹגֶנֶת לִי, בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים תָּחֹן עָלַי וְתִטֶּה לִבִּי לִגְמֹר הַדָּבָר בְּאֹפֶן שֶׁאוּכַל לְקַיֵּם מִצְווֹתֶיךָ לְטוֹב לִי בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא. אֵל מָלֵא רַחֲמִים, רַ`חוּם חַ`נוּן שׁ`וֹמֵר תּ`וֹמֵךְ מַ`צִּיל יָ`שָׁר פּ`וֹדֶה (יְכַוֵּן בְּשֵׁם רח"ש תמי"ף) עָזְרֵנִי עַל דְּבַר כְּבוֹד שְׁמֶךָ. עֲשֵׂה לְמַעַן שְׁמָךְ, עֲשֵׂה לְמַעַן יְמִינָךְ, עֲשֵׂה לְמַעַן תּוֹרָתָךְ, עֲשֵׂה לְמַעַן קְדֻשָּׁתָךְ. חָנֵּנִי וַעֲנֵנִי וּשְׁמַע תְּפִלָּתִי (יְכַוֵּן בְּשֵׁם אראריתא), כִּי אַתָּה שׁוֹמֵעַ תְּפִלַּת כָּל פֶּה, בָּרוּךְ שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה (יְכַוֵּן אוכץ אזבוגה). יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי פִי וְהֶגְיוֹן לִבִּי לְפָנֶיךָ, יְהֹוָה צוּרִי וְגוֹאֲלִי:

תְּפִלָּה לִמְצִיאַת בַּת זוּג
(מֵרַבִּי אֱלִיעֶזֶר פָּאפּוּ זַ"ל בַּעַל פֶּלֶא יוֹעֵץ)

רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, בְּחַסְדְּךָ יָצַרְתָּ עוֹלָמְךָ וּבָרָאתָ אָדָם, וְעָשִׂיתָ לוֹ עֵזֶר, וְקִדַּשְׁתָּנוּ בְּמִצְווֹתֶיךָ וְצִוִּיתָנִי לִשָּׂא אִשָּׁה וּלְהוֹלִיד בָּנִים, בָּרוּךְ יוֹצֵר הָאָדָם שֶׁהַכֹּל בָּרָא לִכְבוֹדוֹ, וְאוּלָם גָּדַל צַעֲרִי, יִרְאָה וָרַעַד יָבוֹא בִּי, כִּי חוֹשְׁשַׁנִי פֶּן יִגְרְמוּ עֲווֹנוֹתַי שֶׁתִּזְדַּמֵּן לִי אִשָּׁה רָעָה שֶׁאֵינָהּ בַּת זוּגִי וְאֵינָהּ הוֹגֶנֶת לִי, וּפֶן יַקְדִּימֵנִי אַחֵר לִקַּח אֶת בַּת זוּגִי, וְיִהְיֶה צָרִיךְ לִדְחוֹת נֶפֶשׁ מִפְּנֵי נֶפֶשׁ חָלִילָה, עַל-כֵּן בָּאתִי בְּלֵב נִשְׁבָּר וְנִדְכֶּה לְהַפִּיל תְּחִינָתִי לְפָנֶיךָ אָב הָרַחֲמָן, יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, שֶׁתִּתְמַלֵּא רַחֲמִים עָלַי, וְתַזְמִין לִי בַּת זוּג הַהוֹגֶנֶת לִי וּרְאוּיָה לִי מִשֵּׁשֶׁת יְמֵי בְּרֵאשִׁית לְאֹרֶךְ יָמִים וּשְׁנוֹת חַיִּים. וְתִהְיֶה בַּת זוּגִי אֵשֶׁת חַיִל יִרְאַת ה`, בַּעֲלַת שֵׂכֶל, בַּעֲלַת מִדּוֹת טוֹבוֹת, בַּעֲלַת מַעֲשִׂים טוֹבִים, וְלֹא תִּהְיֶה מְשַׁכֵּלָה וַעֲקָרָה, וְלֹא בַּעֲלַת מוּם, אֶלָּא שְׁלֵמָה בַּכֹּל וּמֻצְלַחַת בַּכֹּל בְּאֹפֶן שֶׁאוּכַל לַעֲבֹד עֲבוֹדַת הַקֹּדֶשׁ בְּלִי שׁוּם טִרְדָּה, וְאַל תִּקָּחֵנִי מֵהָעוֹלָם הַזֶּה קֹדֶם זְמַנִּי וְאַל תַּדִּיחֵנִי מִפְּנֵי שׁוּם אָדָם שֶׁבָּעוֹלָם, אֵל מָלֵא רַחֲמִים, מוֹשִׁיב יְחִידִים בַּיְתָה, רַ`חוּם חַ`נוּן שׁ`וֹמֵר תּ`וֹמֵךְ מַ`צִּיל יָ`שָׁר פּ`וֹדֶה (רָאשֵׁי תֵּבוֹת רח"ש תמי"פ), עָזְרֵנִי עַל דְּבַר כְּבוֹד שְׁמֶךָ, עֲשֵׂה לְמַעַן רַחֲמֶיךָ הָרַבִּים, וּלְמַעַן אֲבוֹתֵינוּ הַקְּדוֹשִׁים: אַבְרָהָם, יִצְחָק וְיִשְׂרָאֵל עֲבָדֶיךָ וּלְמַעַן מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן, יוֹסֵף וְדָוִד, וּלְמַעַן כָּל הַצַּדִּיקִים וְהַחֲסִידִים, זְכוּתָם תָּגֵן עָלֵינוּ, וְהֵם יָלִיצוּ בַּעֲדֵנוּ, עֲשֵׂה לְמַעֲנָךְ לֹא לְמַעֲנֵנוּ, עֲשֵׂה לְמַעַן שְׁמָךְ, עֲשֵׂה לְמַעַן יְמִינָךְ, עֲשֵׂה לְמַעַן תּוֹרָתָךְ, עֲשֵׂה לְמַעַן קְדֻשָּׁתָךְ, חָנֵּנִי וַעֲנֵנִי וּשְׁמַע תְּפִלָּתִי, כִּי אַתָּה שׁוֹמֵעַ תְּפִלַּת כָּל פֶּה, בָּרוּךְ שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה. יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי פִי וְהֶגְיוֹן לִבִּי לְפָנֶיךָ, יְהֹוָה צוּרִי וְגוֹאֲלִי:

תְּפִלָּה לְבַחוּרָה לִמְצִיאַת בֶּן זוּג
(מְהַשְׁלָ"ה הַקָּדוֹשׁ)

וְיהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְהֹוָה אֱלֹהַי וֵאלֹהֵי אֲבוֹתַי, שתמציא לי ברחמיך הרבים ובחסדיך הגדולים את זווגי הראוי לי בזמנו, זווג הגון הראוי להוליד תלמיד חכם גדול בתורה וביראה, מזרע צדיקים ואנשי אמת ויראת חטא, כמו שהמצאת זווגו לאדם הראשון, לאברהם ויצחק ויעקב ומשה, כל אחד זווגו בעתו ובזמנו, ואותו איש שתמציא לי לזווגי יהא איש טוב, איש נאה במעשיו, בעל מעשים טובים, בעל חן, איש משכיל וירא אלהים, רודף צדקה וגומל חסד: ולא יהא פסול, ומום ופגם, ולא יהיה כעסן ורגזן, רק בעל ענוה ונמיכות רוח, בריא ובעל כח, ואל יעכב אכזריות הבריות ושונאים ומחשבותיהם ותחבולותיהם לעכב את בן זוגי המוכן לי. יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי פִי וְהֶגְיוֹן לִבִּי לְפָנֶיךָ, יְהֹוָה צוּרִי וְגוֹאֲלִי:

בַּיּוֹם הָרְבִיעִי נָשִׂיא לִבְנֵי רְאוּבֵן אֱלִיצוּר בֶּן-שְׁדֵיאוּר: קָרְבָּנוֹ קַעֲרַת-כֶּסֶף אַחַת שְׁלֹשִׁים וּמֵאָה מִשְׁקָלָהּ מִזְרָק אֶחָד כֶּסֶף שִׁבְעִים שֶׁקֶל בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ שְׁנֵיהֶם מְלֵאִים סֹלֶת בְּלוּלָה בַשֶּׁמֶן לְמִנְחָה: כַּף אַחַת עֲשָׂרָה זָהָב מְלֵאָה קְטֹרֶת: פַּר אֶחָד בֶּן-בָּקָר אַיִל אֶחָד כֶּבֶשׂ-אֶחָד בֶּן-שְׁנָתוֹ לְעֹלָה: שְׂעִיר-עִזִּים אֶחָד לְחַטָּאת: וּלְזֶבַח הַשְּׁלָמִים בָּקָר שְׁנַיִם אֵילִם חֲמִשָּׁה עַתֻּדִים חֲמִשָּׁה כְּבָשִׂים בְּנֵי-שָׁנָה חֲמִשָּׁה זֶה קָרְבַּן אֱלִיצוּר בֶּן-שְׁדֵיאוּר:

[אור הגנוז]

המשך

בַּיּוֹם הַחֲמִישִׁי נָשִׂיא לִבְנֵי שִׁמְעוֹן שְׁלֻמִיאֵל בֶּן-צוּרִישַׁדָּי: קָרְבָּנוֹ קַעֲרַת-כֶּסֶף אַחַת שְׁלֹשִׁים וּמֵאָה מִשְׁקָלָהּ מִזְרָק אֶחָד כֶּסֶף שִׁבְעִים שֶׁקֶל בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ שְׁנֵיהֶם מְלֵאִים סֹלֶת בְּלוּלָה בַשֶּׁמֶן לְמִנְחָה: כַּף אַחַת עֲשָׂרָה זָהָב מְלֵאָה קְטֹרֶת: פַּר אֶחָד בֶּן-בָּקָר אַיִל אֶחָד כֶּבֶשׂ-אֶחָד בֶּן-שְׁנָתוֹ לְעֹלָה: שְׂעִיר-עִזִּים אֶחָד לְחַטָּאת: וּלְזֶבַח הַשְּׁלָמִים בָּקָר שְׁנַיִם אֵילִם חֲמִשָּׁה עַתֻּדִים חֲמִשָּׁה כְּבָשִׂים בְּנֵי-שָׁנָה חֲמִשָּׁה זֶה קָרְבַּן שְׁלֻמִיאֵל בֶּן-צוּרִישַׁדָּי:

בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי נָשִׂיא לִבְנֵי גָד אֶלְיָסָף בֶּן-דְּעוּאֵל: קָרְבָּנוֹ קַעֲרַת-כֶּסֶף אַחַת שְׁלֹשִׁים וּמֵאָה מִשְׁקָלָהּ מִזְרָק אֶחָד כֶּסֶף שִׁבְעִים שֶׁקֶל בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ שְׁנֵיהֶם מְלֵאִים סֹלֶת בְּלוּלָה בַשֶּׁמֶן לְמִנְחָה: כַּף אַחַת עֲשָׂרָה זָהָב מְלֵאָה קְטֹרֶת: פַּר אֶחָד בֶּן-בָּקָר אַיִל אֶחָד כֶּבֶשׂ-אֶחָד בֶּן-שְׁנָתוֹ לְעֹלָה: שְׂעִיר-עִזִּים אֶחָד לְחַטָּאת: וּלְזֶבַח הַשְּׁלָמִים בָּקָר שְׁנַיִם אֵילִם חֲמִשָּׁה עַתֻּדִים חֲמִשָּׁה כְּבָשִׂים בְּנֵי-שָׁנָה חֲמִשָּׁה זֶה קָרְבַּן אֶלְיָסָף בֶּן-דְּעוּאֵל:

בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי נָשִׂיא לִבְנֵי אֶפְרָיִם אֱלִישָׁמָע בֶּן-עַמִּיהוּד: קָרְבָּנוֹ קַעֲרַת-כֶּסֶף אַחַת שְׁלֹשִׁים וּמֵאָה מִשְׁקָלָהּ מִזְרָק אֶחָד כֶּסֶף שִׁבְעִים שֶׁקֶל בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ שְׁנֵיהֶם מְלֵאִים סֹלֶת בְּלוּלָה בַשֶּׁמֶן לְמִנְחָה: כַּף אַחַת עֲשָׂרָה זָהָב מְלֵאָה קְטֹרֶת: פַּר אֶחָד בֶּן-בָּקָר אַיִל אֶחָד כֶּבֶשׂ-אֶחָד בֶּן-שְׁנָתוֹ לְעֹלָה: שְׂעִיר-עִזִּים אֶחָד לְחַטָּאת: וּלְזֶבַח הַשְּׁלָמִים בָּקָר שְׁנַיִם אֵילִם חֲמִשָּׁה עַתֻּדִים חֲמִשָּׁה כְּבָשִׂים בְּנֵי-שָׁנָה חֲמִשָּׁה זֶה קָרְבַּן אֱלִישָׁמָע בֶּן-עַמִּיהוּד:

בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי נָשִׂיא לִבְנֵי מְנַשֶּׁה גַּמְלִיאֵל בֶּן-פְּדָהצוּר: קָרְבָּנוֹ קַעֲרַת-כֶּסֶף אַחַת שְׁלֹשִׁים וּמֵאָה מִשְׁקָלָהּ מִזְרָק אֶחָד כֶּסֶף שִׁבְעִים שֶׁקֶל בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ שְׁנֵיהֶם מְלֵאִים סֹלֶת בְּלוּלָה בַשֶּׁמֶן לְמִנְחָה: כַּף אַחַת עֲשָׂרָה זָהָב מְלֵאָה קְטֹרֶת: פַּר אֶחָד בֶּן-בָּקָר אַיִל אֶחָד כֶּבֶשׂ-אֶחָד בֶּן-שְׁנָתוֹ לְעֹלָה: שְׂעִיר-עִזִּים אֶחָד לְחַטָּאת: וּלְזֶבַח הַשְּׁלָמִים בָּקָר שְׁנַיִם אֵילִם חֲמִשָּׁה עַתֻּדִים חֲמִשָּׁה כְּבָשִׂים בְּנֵי-שָׁנָה חֲמִשָּׁה זֶה קָרְבַּן גַּמְלִיאֵל בֶּן-פְּדָהצוּר:

בַּיּוֹם הַתְּשִׁיעִי נָשִׂיא לִבְנֵי בִנְיָמִן אֲבִידָן בֶּן-גִּדְעֹנִי: קָרְבָּנוֹ קַעֲרַת-כֶּסֶף אַחַת שְׁלֹשִׁים וּמֵאָה מִשְׁקָלָהּ מִזְרָק אֶחָד כֶּסֶף שִׁבְעִים שֶׁקֶל בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ שְׁנֵיהֶם מְלֵאִים סֹלֶת בְּלוּלָה בַשֶּׁמֶן לְמִנְחָה: כַּף אַחַת עֲשָׂרָה זָהָב מְלֵאָה קְטֹרֶת: פַּר אֶחָד בֶּן-בָּקָר אַיִל אֶחָד כֶּבֶשׂ-אֶחָד בֶּן-שְׁנָתוֹ לְעֹלָה: שְׂעִיר-עִזִּים אֶחָד לְחַטָּאת: וּלְזֶבַח הַשְּׁלָמִים בָּקָר שְׁנַיִם אֵילִם חֲמִשָּׁה עַתֻּדִים חֲמִשָּׁה כְּבָשִׂים בְּנֵי-שָׁנָה חֲמִשָּׁה זֶה קָרְבַּן אֲבִידָן, בֶּן-גִּדְעֹנִי:

בַּיּוֹם הָעֲשִׂירִי נָשִׂיא לִבְנֵי דָן אֲחִיעֶזֶר בֶּן-עַמִּישַׁדָּי: קָרְבָּנוֹ קַעֲרַת-כֶּסֶף אַחַת שְׁלֹשִׁים וּמֵאָה מִשְׁקָלָהּ מִזְרָק אֶחָד כֶּסֶף שִׁבְעִים שֶׁקֶל בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ שְׁנֵיהֶם מְלֵאִים סֹלֶת בְּלוּלָה בַשֶּׁמֶן לְמִנְחָה: כַּף אַחַת עֲשָׂרָה זָהָב מְלֵאָה קְטֹרֶת: פַּר אֶחָד בֶּן-בָּקָר אַיִל אֶחָד כֶּבֶשׂ-אֶחָד בֶּן-שְׁנָתוֹ לְעֹלָה: שְׂעִיר-עִזִּים אֶחָד לְחַטָּאת: וּלְזֶבַח הַשְּׁלָמִים בָּקָר שְׁנַיִם אֵילִם חֲמִשָּׁה עַתֻּדִים חֲמִשָּׁה כְּבָשִׂים בְּנֵי-שָׁנָה חֲמִשָּׁה זֶה קָרְבַּן אֲחִיעֶזֶר, בֶּן-עַמִּישַׁדָּי:

בְּיוֹם עַשְׁתֵּי עָשָׂר יוֹם נָשִׂיא לִבְנֵי אָשֵׁר פַּגְעִיאֵל בֶּן-עָכְרָן: קָרְבָּנוֹ קַעֲרַת-כֶּסֶף אַחַת שְׁלֹשִׁים וּמֵאָה מִשְׁקָלָהּ מִזְרָק אֶחָד כֶּסֶף שִׁבְעִים שֶׁקֶל בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ שְׁנֵיהֶם מְלֵאִים סֹלֶת בְּלוּלָה בַשֶּׁמֶן לְמִנְחָה: כַּף אַחַת עֲשָׂרָה זָהָב מְלֵאָה קְטֹרֶת: פַּר אֶחָד בֶּן-בָּקָר אַיִל אֶחָד כֶּבֶשׂ-אֶחָד בֶּן-שְׁנָתוֹ לְעֹלָה: שְׂעִיר-עִזִּים אֶחָד לְחַטָּאת: וּלְזֶבַח הַשְּׁלָמִים בָּקָר שְׁנַיִם, אֵילִם חֲמִשָּׁה עַתֻּדִים חֲמִשָּׁה כְּבָשִׂים בְּנֵי-שָׁנָה חֲמִשָּׁה זֶה קָרְבַּן פַּגְעִיאֵל בֶּן-עָכְרָן:

בְּיוֹם שְׁנֵים עָשָׂר יוֹם נָשִׂיא לִבְנֵי נַפְתָּלִי אֲחִירַע בֶּן-עֵינָן: קָרְבָּנוֹ קַעֲרַת-כֶּסֶף אַחַת שְׁלֹשִׁים וּמֵאָה מִשְׁקָלָהּ מִזְרָק אֶחָד כֶּסֶף שִׁבְעִים שֶׁקֶל בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ שְׁנֵיהֶם מְלֵאִים סֹלֶת בְּלוּלָה בַשֶּׁמֶן לְמִנְחָה: כַּף אַחַת עֲשָׂרָה זָהָב מְלֵאָה קְטֹרֶת: פַּר אֶחָד בֶּן-בָּקָר אַיִל אֶחָד כֶּבֶשׂ-אֶחָד בֶּן-שְׁנָתוֹ לְעֹלָה: שְׂעִיר-עִזִּים אֶחָד לְחַטָּאת: וּלְזֶבַח הַשְּׁלָמִים בָּקָר שְׁנַיִם אֵילִם חֲמִשָּׁה עַתֻּדִים חֲמִשָּׁה כְּבָשִׂים בְּנֵי-שָׁנָה חֲמִשָּׁה זֶה קָרְבַּן אֲחִירַע בֶּן-עֵינָן:
זֹאת חֲנֻכַּת הַמִּזְבֵּחַ בְּיוֹם הִמָּשַׁח אֹתוֹ, מֵאֵת נְשִׂיאֵי יִשְׂרָאֵל קַעֲרֹת כֶּסֶף שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה מִזְרְקֵי-כֶסֶף שְׁנֵים עָשָׂר כַּפּוֹת זָהָב שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה: שְׁלֹשִׁים וּמֵאָה הַקְּעָרָה הָאַחַת כֶּסֶף וְשִׁבְעִים הַמִּזְרָק הָאֶחָד כֹּל כֶּסֶף הַכֵּלִים אַלְפַּיִם וְאַרְבַּע-מֵאוֹת בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ: כַּפּוֹת זָהָב שְׁתֵּים-עֶשְׂרֵה מְלֵאֹת קְטֹרֶת עֲשָׂרָה עֲשָׂרָה הַכַּף בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ כָּל-זְהַב הַכַּפּוֹת עֶשְׂרִים וּמֵאָה: כָּל-הַבָּקָר לָעֹלָה שְׁנֵים עָשָׂר פָּרִים אֵילִם שְׁנֵים-עָשָׂר כְּבָשִׂים בְּנֵי-שָׁנָה שְׁנֵים עָשָׂר וּמִנְחָתָם וּשְׂעִירֵי עִזִּים שְׁנֵים עָשָׂר לְחַטָּאת: וְכֹל בְּקַר זֶבַח הַשְּׁלָמִים עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה פָּרִים אֵילִם שִׁשִּׁים עַתֻּדִים שִׁשִּׁים כְּבָשִׂים בְּנֵי-שָׁנָה שִׁשִּׁים זֹאת חֲנֻכַּת הַמִּזְבֵּחַ אַחֲרֵי הִמָּשַׁח אֹתוֹ: וּבְבֹא מֹשֶׁה אֶל-אֹהֶל מוֹעֵד לְדַבֵּר אִתּוֹ, וַיִּשְׁמַע אֶת-הַקּוֹל מִדַּבֵּר אֵלָיו מֵעַל הַכַּפֹּרֶת אֲשֶׁר עַל-אֲרֹן הָעֵדֻת מִבֵּין שְׁנֵי הַכְּרֻבִים וַיְדַבֵּר אֵלָיו:

 
***
 
יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְהֹוָה אֱלֹהַי וֵאלֹהֵי אֲבוֹתַי, שֶׁתְּזַכֵּנִי לִמְצֹא אֶת בַּת (בֶּן) זוּגִי הָאֲמִתִּית הַשַּׁיֶּכֶת לְשֹׁרֶשׁ נִשְׁמָתִי, בִּזְכוּת קְרִיאָתִי אֶת קָרְבָּנוֹת הַנְּשִׂיאִים כַּאֲשֶׁר צִוִּיתָ אוֹתָנוּ עַל-יְדֵי רֹאשׁ צַדִּיקֶיךָ, שֶׁמִּי שֶׁקָּשֶׁה לוֹ לִמְצֹא זִוּוּגוֹ, יַרְגִּיל אֶת עַצְמוֹ לִקְרוֹת בְּקָרְבָּנוֹת הַנְּשִׂיאִים, וְהִנֵּה, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, עָשִׂיתִי מָה שֶׁמֻּטָּל עָלַי, וְצִיַּתִּי אֶת רֹאשׁ צַדִּיקֶיךָ, עַתָּה עֲשֵׂה אֶת שֶׁלְּךָ וְתַזְמִין לִי אֶת בַּת (בֶּן) זוּגִי הַהֲגוּנָה לִי מִן הַשָּׁמַיִם, וְלֹא יִתְחַלְּפוּ, חַס וְשָׁלוֹם, הַזִּוּוּגִים, רַק הַזִּוּוּג יִהְיֶה שֶׁלִּי דַּיְקָא, שֶׁל שֹׁרֶשׁ נִשְׁמָתִי דַּיְקָא, וְאֶזְכֶּה לִמְצֹא אוֹתָהּ בְּנָקֵל, בְּלִי שּוּם קֹשִׁי כְּלָל, וּבְלִי שׁוּם מְרִיבוֹת וְעָגְמַת נֶפֶשׁ כְּלָל, בִּזְכוּת הַנְּשִׂיאִים שֶׁהִקְרִיבוּ קָרְבָּנָם בַּחֲנֻכַּת הַמִּזְבֵּחַ, אֲשֶׁר אַתָּה לְבַד יוֹדֵעַ אֶת רָזֵי וְסִתְרֵי נִסְתָּרוֹת שֶׁיֵּשׁ בָּזֶה, כַּאֲשֶׁר אָמְרוּ חֲכָמֵינוּ הַקְּדוֹשִׁים (זֹהַר הַקָּדוֹשׁ, פָּרָשַׁת נָשׂא קמ"ח): אִלְּמָלֵא לֹא אַקְרִיבוּ אִלֵין תְּרֵיסָר נְשִׂיאִין לֹא יָכֹל עַלְמָא לְמֵיקָם קַמֵי תְּרֵיסָר נְשִׂיאֵי יִשְׁמָעֵאל מֵרֹב קִטְרוּגָם שֶׁיֵּשׁ לָהֶם עַל כּלַל נִשְׁמוֹת יְשְׂרָאֵל, וּבִפְרָטִיּוּת עָלַי הַחוֹטֵא וְהַפּוֹשֵׁעַ שֶׁנִּכְשַׁלְתִּי כְּבָר כָּל-כָּךְ בִּימֵי חַיָּי בְּכָל מִינֵי מִדּוֹת רָעוֹת שֶׁל יִשְׁמָעֵאל שֶׁהֵם תַּאֲוַת נִאוּף, אֲשֶׁר בְּוַדַּאי עַל-יְדֵי קִטְרוּגָם עָלַי קָשֶׁה וְכָבֵד לִי לִמְצֹא אֶת בַּת (בֶּן) זוּגִי, וְעַל-כֵּן, אָבִי שֶׁבַּשָּׁמַיִם, עֲשֵׂה לְמַעַנְךָ וּלְמַעַן זְכוּת שְׁנֵים עָשָׂר נְשִׂיאֶיךָ הַקְּדוֹשִׁים שֶׁקָּרָאתִי אֶת סֵדֶר קָרְבָּנָם שֶׁהִקְרִיבוּ וְחָנְכוּ אֶת הַמִּזְבֵּחַ, שֶׁאֶזְכֶּה עַל-יְדֵי-זֶה לְבַטֵּל מֵעָלַי כָּל הַקִּטְרוּגִים הָרָעִים מִקְּלִפַּת יִשְׁמָעֵאל, וְאֶזְכֶּה לִמְצֹא אֶת בַּת (בֶּן) זוּגִי וּלְהִתְחַתֵּן עִמָּהּ בְּסִימָן טוֹב וּבְמַזָּל טוֹב, וּלְעוֹלָם לֹא אֶתְגָּרֵשׁ מִמֶּנָּהּ, אֲשֶׁר הַמִּזְבֵּחַ מוֹרִיד עַל זֶה דְּמָעוֹת (גִּטִּין צ:), בִּזְכוּת קָרְבְּנוֹת הַנְּשִׂיאִים שֶׁחָנְכוּ בָּהֶם אֶת הַמִּזְבֵּחַ:

אָבִי שֶׁבַּשָּׁמַיִם, חוּס וְרַחֵם עָלַי, וְזַכֵּנִי לְבַטֵּל אֶת עַצְמִי לְגָמְרֵי אֵלֶיךָ יִתְבָּרַךְ, וְלֹא אֲקַוֶּה וְאֶבְטַח בְּשׁוּם בָּשָׂר וָדָם רַק עָלֶיךָ לְבַד, כַּאֲשֶׁר עָשׂוּ הַנְּשִׂיאִים, שֶׁהָיוּ בְּטֵלִים וּמְבֻטָּלִים בְּאוֹרְךָ הָאֵין סוֹף בָּרוּךְ הוּא, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ הַקְּדוֹשִׁים (יְרוּשַׁלְמִי הוֹרָיוֹת, פֶּרֶק ג`, הֲלָכָה א): נָשִׂיא שֶׁאֵין עַל גַּבָּיו אֶלָּא אֱלֹהָיו; כְּמוֹ-כֵן אֶזְכֶּה לְהָאִיר עָלַי אוֹרְךָ הָאֵין סוֹף בָּרוּךְ הוּא, וְלֹא יִהְיֶה עָלַי אֶלָּא אֱלֹהַי, שֶׁאַתָּה אֵל רַחוּם וְחַנוּן, אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד וֶאֱמֶת, נוֹצֵר חֶסֶד לָאֲלָפִים, נֹשֵׂא עָוֹן וָפֶשַׁע וַחֲטָאָה, אָנָּא, הַשֵּׁם, רַחֵם עָלַי, וּמְחֹל לִי עַל כָּל עֲווֹנוֹתַי הַמְרֻבִּים, וְאֶהְיֶה נָקִי לְגַמְרֵי מֵחֲטָאִים, כְּמוֹ הַנְּשִׂיאִים שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ הַקְּדוֹשִׁים (פִּרְקֵי דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר, פֶּרֶק מ"ה), שֶׁלֹּא הִשְׁתַּתְּפוּ בְּעָוֹן הָעֵגֶל וּבְשׁוּם עָוֹן, וְעַל-יְדֵי-זֶה אֶזְכֶּה לְהַרְגִּישׁ אוֹתְךָ עָלַי תָּמִיד, וְלֹא אֲקַוֶּה וְלֹא אֶבְטַח בְּשׁוּם אָדָם שֶׁבָּעוֹלָם רַק בְּךָ יִתְבָּרַךְ מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם אָמֵן סֶלָה.

כ.

בני, בני! ראה להיות זהיר לקבל פני שכינה בכל חודש בעת קידוש הלבנה, כאשר אמר רבנו ז"ל (ספר-המידות, אות חיתון, סימן ב): קידוש לבנה סגולה שימצא אדם את זיווגו, וסימן לדבר: לבנה ראשי תבות: ב`תולה נ`שאת ל`יום ה`רביעי, ועל-כן בעת שאתה אומר סדר קידוש לבנה, תכוון גם למציאת זיווגך, כי האשה היא מרמזת ללבנה שהיא המלכות, ובכל חודש היא מתחדשת, ועל-כן אז הזמן הראוי ביותר לבקש עבור מציאת הזיווג, ומה גם כי השנים-עשר נשיאים הם מרמזים לשנים-עשר ראשי חודשים (עיין ליקוטי-הלכות, ראש חודש, הלכה ו`, אות ו), ובכל ראש חודש מאיר נגד נשיא אחר מהשנים-עשר נשיאים, שהם מתקנים את המשפט, שלא יהיה שום עיוות וקלקול המשפט, ושלא יתעקם לב האדם, ובפרטיות מי שקשה וכבד לו מציאת זיווגו, לו מתעקם ביותר לבו, והוא מלא קושיות וספקות עליו יתברך, עד שיש הרבה שמרוב חלישות דעתם נופלים לכפירות גמורה, רַחֲמָנָא לִצְלָן, מרוב עקמומיות לבבם שיש להם קושיות עליו יתברך – מדוע חבריהם כבר התחתנו, והם עדיין לא זכו למצוא את בת זוגם, וזה מאוד מאוד ממרר להם את החיים, ועל-כן בכל ראש חודש מתקן נשיא אחר את החודש על-ידי קרבנו שהוא מקריב, ובזה נתקן המשפט, עד שאין שום קושיות עליו יתברך, וביותר נעשה דבר זה בשעת קידוש לבנה, כי מובא בזוהר הקדוש (פרשת וישלח קסט): ביום רביעי נבראה הלבנה חסרה, ובשביל זה נתנו רשות לכל המשחיתים והרוחין והשדין והקליפות להתפשט בעולם, והם מתאחזים ביותר באשה, ועל-כן דייקא על-ידי קידוש לבנה יכול למצוא את זיווגו, כי כשזוכה למצוא את זיווגו, אז נתבטלין כל הרוחין והשדין והקליפות, ונתהפך היום רביעי ליום ששון ושמחה, בסוד: ב`תולה נ`שאת ל`יום ה`רביעי, כי דווקא מהקלקול נעשה התיקון, ועל-כן דייקא בעת שאתה מקדש את הלבנה, תכוון גם על מציאת זיווגך, ותתפלל אז תפילה קצרה לפניו יתברך:

רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, כְּשֵׁם שֶׁאֲנִי מְקַדֵּשׁ עַכְשָׁו אֶת הַלְּבָנָה, וּמְקַבֵּל אֶת פְּנֵי הַשְּׁכִינָה, כֵּן תַּעַזְרֵנִי לְהַשְׁלִים עַצְמִי, וְלִזְכּוֹת לִהְיוֹת הָאָדָם הַשָּׁלֵם לִמְצֹא אֶת בַּת זוּגִי, וְיִהְיֶה אוֹר הַלְּבָנָה כְּאוֹר הַחַמָּה, וְיִתְחַבְּרוּ יַחַד הַחַמָּה וְהַלְּבָנָה, שֶׁהֵם – נִשְׁמָתִי וְנִשְׁמַת בַּת זוּגִי, וְנִזְכֶּה יַחַד לְהִנָּשֵׂא וּלְהוֹלִיד בָּנִים וּבָנוֹת חַיִּים וְקַיָּמִים, וְשֶׁלֹּא יֶאֱרַע לָהֶם שׁוּם צַעַר וָנֶזֶק וּמַכְאוֹבִים וָחֳלָאִים בְּחַיּיהֶם, חַס וְשָׁלוֹם, רַק שֶׁיִּהְיוּ בְּרִיאִים וּמֻצְלָחִים כָּל יְמֵי חַיֵּיהֶם, וְתָאִיר מְאוֹר עֵינֵיהֶם בְּאוֹר תּוֹרָתְךָ הַקְּדוֹשָׁה תָּמִיד, אָמֵן כֵּן יְהִי רָצוֹן!

כא.

בני, בני! בכל יום בבוקר שאתה אומר שירת הים שאמרו ישראל בקריעת ים סוף, תראה לאמרה בכוונה גדולה מילה במילה, כי רבנו ז"ל אמר (ספר-המידות, אות חיתון, סימן א): מי שקשה לו למצוא זיווגו, יאמר בכוונה שירת הים, עיין שם; ועל-כן בשעה שאתה אומרה בכל יום, תראה לכוון כאילו אתה עומד עכשיו בעת קריעת ים סוף, ואתה שר שירה לפניו יתברך, ואמרו בזוהר הקדוש (תרומה קלא.): שיר הזה של "אז ישיר" עולה על כל השירות, עיין שם; ואמרו (בשלח ס.), שהשירה הזאת נתחברה בעשרים ושתים אותיות, ועל-פי עשרת הדברות, ועל-פי שמות הקודש, עיין שם; ואשרי מי שאומרה בכל יום ויום בכוונה גדולה, ומכוון כאילו עומד עכשיו סמוך ונראה לים סוף, ושר שירה בין כלל ישראל, והקדוש-ברוך-הוא נתראה להם אז לישראל כבחור; ואמרו חכמינו הקדושים (מדרש רבה, פרשת שמות, פרשת א`, סימן טז): כשנגלה הקדוש-ברוך-הוא על הים, נשים צדקניות הכירוהו תחילה, עיין שם; ועל-כן בשעה שתאמר בכל יום את שירת הים, תכוון לדקדק בשירה בדיוק כמו שאתה עומד עכשיו על הים ושר שירה, ועל-ידי-זה תזכה למצוא את בת זוגך, וכמו שהיה בעת קריעת ים סוף שהנשים הכירוהו תחילה, כמו-כן תזכה גם-כן להכיר ולמצוא את בת זוגך.

כב.

בני ובנותי היקרים! אבקש אתכם מאוד מאוד להיות רגילים בתפילה אליו יתברך בכל יום ויום, כי אין לשאר ולספר ולתאר מעלת התפילה בשמים, ובפרטיות כשהתפילה עם דמעות גם-כן, אז שוברת את כל המסכים והדלתות הסגורות, ונתקבלת תפילתו, כמו שאמרו חכמינו הקדושים (ברכות לב:): "שערי דמעות לא ננעלו", ואל תייאשו עצמכם מן הרחמים כלל, ואף שנדמה לכם שכבר התפללתם ובכל זאת לא נעניתם, אך-על-פי-כן ראו להתפלל שוב ושוב מדי יום ביומו ולא להפסיק, כְּעֵין שאמרו חכמינו הקדושים (ברכות לב:): אם רואים אדם שהתפלל ולא נענה, יחזור והתפלל, עיין שם; ואמרו (ירושלמי ברכות, פרק ד`, הלכה א): והיה כי הִרְבְּתָה להתפלל, מכאן שכל המרבה בתפילה נענה, עיין שם. וכן אמרו (יומא כט.): למה נמשלה תפילתן של צדיקים כאיילת? מה איילת זו כל זמן שֶׁמַּגְדֶּלֶת, קרניה מפצילות, אף צדיקים כל זמן שמרבין בתפילה תפילתן נשמעת, עיין שם; ובפרטיות אתם שעדיין לא מצאתם את בת זוגכם, ואתם שבורים בלבכם מאוד מאוד מרוב צער ועגמת נפש ומרוב מרירות, בודאי אם תתחזקו בתפילה, תתקבל תפילתכם, כמו שאמרו חכמינו הקדושים (סנהדרין מג.): מי שדעתו שפלה עליו אין תפילתו נמאסת, שנאמר: "לב נשבר ונדכה אלוקים לא תבזה", עיין שם; ועל-כן ראו להיות חזקים רק בתפילה ובקשה לפניו יתברך, כי ישועתכם תלויה רק בידו יתברך, ולא ביד בשר ודם כלל, ואל יפתה אתכם יצרכם כאילו זיווגכם תלוי באיזה שדכן או שדכנית, או באיזה בן-אדם וכו` וכו`, עליכם לֵידַע כי זיווגכם תלוי אך ורק ביד הקדוש-ברוך-הוא, והרבה שליחים למקום, ועל-כן אל תעשו מהטפל עיקר ומהעיקר טפל, ובזכות התפילה בודאי תִּוָּשְׁעוּ ותמצאו את בת זוגכם, ובפרטיות כשתתפללו ארבעים יום רצופים.
 
***
 
תְּפִלָּה נוֹרָאָה וְנִפְלָאָה
לְאָמְרָהּ בְּכָל יוֹם וָיוֹם, עַד שֶׁיִּזְכֶּה לִמְצֹא אֶת בַּת זוּגוֹ.

יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְהֹוָה אֱלֹהַי וֵאלֹהֵי אֲבוֹתַי, מֶלֶךְ עֶלְיוֹן, מָלֵא רַחֲמִים, חוּס וְרַחֵם עָלַי, רְאֵה בְּעָנְיִי וְשָׂא נָא לְכָל חַטֹאתַי, נָפַלְתִּי בְּבוֹר עָמֹק מִיּוֹם שֶׁאֲנִי מַכִּיר אֶת עַצְמִי, וְנִכְשַׁלְתִּי כְּבָר בַּמֶּה שֶׁנִּכְשַׁלְתִּי וְכוּ` (יְפָרֵשׁ בַּפֶּה כָּל מַה שֶּׁרַק זוֹכֵר), תָּעִיתִי כְּשֶׂה אוֹבֵד בַּקֵּשׁ עַבְדְּךָ; רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, מֵרֹב עָנְיִי וַעֲמָלִי, וּמֵרֹב עֹצֶם עֲווֹנוֹתַי וּפְשָׁעַי הָרַבִּים וְהָעֲצוּמִים בְּלִי שִׁעוּר וָעֵרֶךְ וּמִסְפָּר, וּמֵעֹצֶם בִּלְבּוּל דַּעְתִּי מֵרִבּוּי הַפְּגָמִים שֶׁפָּגַמְתִּי בַּעֲווֹנוֹתַי מֵעוֹדִי וְעַד הַיּוֹם הַזֶּה, אֵינִי יָכוֹל לִפְתֹּחַ פִּי לְדַבֵּר כְּלָל, וְקָשֶׁה וְכָבֵד עָלַי מְאֹד מְאֹד לְפָרֵשׁ שִׂיחָתִי לְפָנֶיךָ, וְגַם אִי אֶפְשָׁר לְפָרֵשׁ כָּל שִׂיחָתִי לְפָנֶיךָ כְּכָל אֲשֶׁר עִם לְבָבִי, כִּי צָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מְאֹד, אֲשֶׁר לֹא יַסְפִּיק הַזְּמַן לְפָרְטָם, כִּי רַבּוֹת אַנְחוֹתַי, וְלִבִּי דַּוָי, אֲבָל אַף-עַל-פִּי-כֵן הִצִיקַתְנִי רוּחִי וַעֲצֹר בְּמִלִּים לֹא אוּכַל, אָמַרְתִּי אָשִׂיחָה וְיִרְוַח לִי, אַתָּה אָצַלְתָּ וּבָרָאתָ וְיָצַרְתָּ וְעָשִׂיתָ אֶת נִשְׁמָתִי, וְהוֹרַדְתַּנִי מֵרוּם גָּבְהֵי מְרוֹמִים עַד עוֹלָם הָעֲשִׂיָּה הַגַּשְׁמִי הַזֶּה, וְנוֹלַדְתִּי לְאָבִי וּלְאִמִּי, וְהֵם גִּדְּלוּ וְטִפְּחוּ אוֹתִי, וְכָל מַה שֶּׁעָבַר עָלַי מִיּוֹם קַטְנוּתִי עַד עַכְשָׁו אַתָּה לְבַד יוֹדֵעַ, וְעַכְשָׁו הִגַּעְתִּי לִימֵי הַנְּעוּרִים, אֲשֶׁר הַתַּאֲווֹת בּוֹעֲרוֹת בִּי מְאֹד מְאֹד, אֲבָל דָּא עָקָא כִּי אֵינִי זוֹכֶה לִמְצֹא אֶת בַּת (בֶּן) זוּגִי, וַאֲנִי הוֹלֵךְ כְּשִׁכּוֹר נָע וָנָד בָּאָרֶץ, וּמָר לִי מְאֹד מְאֹד, כִּי עַל-יְדֵי רִבּוּי עֲווֹנוֹתַי אִבַּדְתִּי אֶת בַּת (בֶּן) זוּגִי, וְאֵינִי יָכוֹל לִמְצֹא אוֹתָהּ, וַאֲנִי שָׁבוּר כְּחֶרֶס הַנִּשְׁבָּר וּמְדֻכָּא בְּיִסּוּרֵי עַצְמִי, שָׁרוּי בְּדִכָּאוֹן וּבְעִצָּבוֹן פְּנִימִי; מָה אֹמַר וּמָה אֲדַבֵּר, הָאֱלֹהִים מָצָא אֶת עֲווֹנִי, לְאָן אֶפְנֶה עַכְשָׁו לְעֵזֶר?! מִי יָבִין אֶת לְבָבִי הַנִּשְׁבָּר?! מִי יָבִין אֶת דַּעְתִּי הַמְעֻקֶּמֶת?! מִי יָבִין אֶת מְרִירוּת נַפְשִׁי, שֶׁאֲנִי פְּלַג גּוּף, חָסֵר וָרֵיק מִכָּל טוּב, בְּלֹא תּוֹרָה, בְּלֹא שִׂמְחָה, בְּלֹא טוֹב, בְּלֹא בַּיִת, בְּלֹא חוֹמָה, בְּלֹא שְׁלֵמוּת?! מָלֵא רַחֲמִים, מֵרֹב קִלְקוּלַי אֵינִי יָכוֹל לְהַאֲרִיךְ בַּתְּפִלָּה הַזֹּאת הַרְבֵּה, אַף-עַל-פִּי שֶׁלֹּא יַסְפִּיקוּ כָּל הַיְרִיעוֹת שֶׁבָּעוֹלָם לְבָאֵר אֶפֶס קָצֶה מֵהַתְּחִנּוֹת וְהַבַּקָּשׁוֹת וְהַוִּדּוּיִים וְהַהַפְצָרוֹת וְהַתְּפִלּוֹת, שֶׁאֲנִי צָרִיךְ לְהִתְפַּלֵּל בְּעִנְיָן זֶה עַל הֶעָבָר וְעַל הַהֹוֶה וְעַל הֶעָתִיד, אַךְ מָה אֶעֱשֶׂה כִּי דְּבָרַי נִסְתָּמִים, אֲבָל עִם כָּל זֹאת בֶּאתִי לְפָנֶיךָ, אֲדוֹן כֹּל, חוֹמֵל דַּלִּים, טוֹב וּמֵטִיב לָרָעִים וְלַטּוֹבִים, שֶׁתָּחוּס וְתַחֲמֹל עַל אֻמְלָל כָּמוֹנִי, שָׁבוּר כַּחֶרֶס כָּמוֹנִי, מְשֻׁקָּץ וּמְתֹעָב כָּמוֹנִי, וּתְרַחֵם כְּבָר עָלַי שֶׁאֶזְכֶּה לִמְצֹא אֶת בַּת זוּגִי מִן הַשָּׁמַיִם, הַהֲגוּנָה לִי, וְשֶׁלֹּא תִּהְיֶה מִתְנַגֶּדֶת אֵלַי כְּלָל, רַק נָדוּר בְּיַחַד בְּאַהֲבָה, אַחֲוָה וְרֵעוּת, וְלֹא תִּהְיֶה בֵּינֵינוּ שׁוּם קִנְאָה וְשׁוּם שִׂנְאָה וְשׁוּם שִׁנּוּי רָצוֹן כְּלָל;

מָלֵא רַחֲמִים, רַחֵם עָלַי, רְאֵה בְּשִׁבְרוֹן לִבִּי, אֵיךְ אֲנִי מַרְגִּישׁ בְּלֹא זִוּוּגִי, וְאַתָּה לְבַד יוֹדֵעַ, כִּי אֵין עוֹד צַעַר וְיִסּוּרִים כְּמוֹ לְמִי שֶׁאֵין לוֹ בַּת (בֶּן) זוּג, וְנִכְשָׁל בְּכָל פַּעַם בַּחֲטָאִים וְעָווֹנוֹת וּפְשָׁעִים, וְכָל הָעוֹלָם חָשׁוּךְ בַּעֲדוֹ, וּבִפְרָטִיּוּת לִי הֶעָנִי וְהַבָּזוּי, שֶׁנָּפַלְתִּי כְּבָר בְּפַח יָקוּשׁ כָּל-כָּךְ, וְאֵין לִי שׁוּם עֵצָה וְשׁוּם דֶּרֶךְ אֵיךְ לָצֵאת מִזֶּה, וְהַכֹּל סָגוּר בַּעֲדִי, אֵינִי רוֹאֶה שׁוּם דֶּרֶךְ וָפֶתַח לִישׁוּעָתִי, אָנָּא יְהֹוָה, אֵל מֶלֶךְ נֶאֱמָן, אֲשֶׁר אַתָּה לְבַד יוֹדֵעַ מֵהֵיכָן נִשְׁתַּלְשְׁלָה נִשְׁמָתִי, וְהֵיכָן הִיא בַּת זוּגִי, חוּס וַחֲמֹל עָלַי, וַעֲשֵׂה סִבּוֹת לְטוֹבָה שֶׁאֶזְכֶּה לְמָצְאָהּ, וְנִתְוַעֵד יַחַד, וְנִזְכֶּה לְהִתְחַתֵּן יַחַד, וְלִבְנוֹת בַּיִת נֶאֱמָן בְּיִשְׂרָאֵל, וְאַף-עַל-פִּי שֶׁאֲנִי יוֹדֵעַ, שֶׁמֵּרִבּוּי עֲווֹנוֹתַי אִבַּדְתִּי אֶת טוֹבָתִי, אַף-עַל-פִּי-כֵן, אָבִי שֶׁבַּשָּׁמַיִם, רַחֲמֶיךָ רַבִּים, רַחֲמֶיךָ נִשְׂגָּבִים, רַחֲמֶיךָ לֹא כָּלִים, הַמְשֵׁךְ עָלַי מִדַּת רַחֲמֶיךָ וְטוּבְךָ הַגָּדוֹל, וְהוֹשִׁיעֵנִי בְּעֵת צָרוֹתַי הַמְרֻבּוֹת, וְתַזְמִין לִי אֶת בַּת (בֶּן) זוּגִי הַהֲגוּנָה לִי, וְשֶׁלֹא יִתְחַלְּפוּ, חַס וְשָׁלוֹם, הַזִּוּוּגִים רַק תֵּן לִי אֶת בַּת (בֶּן) זוּגִי דַּיְקָא, בְּאֹפֶן שֶׁאֶזְכֶּה לְהַשְׁלִים עַצְמִי בְּזֶה הָעוֹלָם, וּלְהוֹלִיד בָּנִים וּבָנוֹת חַיִּים וְקַיָּמִים, וְלַעֲשׂוֹת רְצוֹנְךָ מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם, אָמֵן סֶלָה.

תְּפִלָּה נִפְלָאָה עַל מְצִיאַת בַּת זוּגוֹ
לְאָמְרָהּ בְּכָל יוֹם
(הָעָתְקָה מִסֵּפֶר שׁוּ"ת "אֲשֶׁר בַּנַּחַל")

רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, זַכֵּנִי לִמְצֹא אֶת זִוּוּגִי הֶהָגוּן לִי מִן הַשָּׁמַיִם כְּפִי שֹׁרֶשׁ נִשְׁמָתִי, וְחַס וְשָׁלוֹם וְחַס וְחָלִילָה מִפְּנֵי רִבּוּי עֲווֹנוֹתַי וְחַטֹּאת נְעוּרַי לֹא יִתְחַלְּפוּ הַזִּוּוּגִים, וְכֵן לֹא אֶצְטָרֵךְ לְעוֹלָם לְהִתְגָּרֵשׁ, חַס וְשָׁלוֹם, רַק הַזִּוּוּג יִהְיֶה שֶׁלִּי דַּיְקָא, שֶׁל שֹׁרֶשׁ נִשְׁמָתִי דַּיְקָא, אָנָּא יְהֹוָה, רַחֵם עָלַי, וְאַל תַּבִּיט עַל מַעֲשַׂי הָרָעִים וּפְגָמַי הָעֲצוּמִים, וְאַל תַּעֲשֶׂה עִמִּי כַּחֲטָאַי וַעֲווֹנוֹתַי וּפְשָׁעַי, וְזַכֵּנִי לִמְצֹא אֶת זִוּוּגִי הָאֲמִתִּי, וְחוּס וְרַחֵם עָלַי, שֶׁאֶנָּצֵל מִכָּל מִינֵי הִרְהוּרִים רָעִים וּמַחֲשָׁבוֹת זָרוֹת, וְשָׁמְרֵנִי וְהַצִּילֵנִי מִן הַיֵּצֶר הָרַע וְכַת דִּילֵיהּ.

מָה אֶעֱשֶׂה, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם?! אֲנִי כְּבָר מוּכָן עַכְשָׁו לְהִתְחַתֵּן וּלְהִנָּצֵל עַל-יְדֵי-זֶה מִיִּצְרִי הַבּוֹעֵר בִּי, אֲבָל מָה אֶעֱשֶׂה, כִּי עֲדַיִן לֹא מָצָאתִי אֶת זִוּוּגִי, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, לָמָּה מַגִּיעַ לִי זֹאת, שֶׁכָּל יָמַי אֶהְיֶה בְּהִרְהוּרֵי עֲבֵרָה, וְכֵן שֶׁתֹּאמַר עָלַי "תָּפַח עַצְמוֹתָיו", חַס וְשָׁלוֹם, הֲלֹא אַתָּה לְבַד יוֹדֵעַ שֶׁאֲנִי מוּכָן עוֹד הַיּוֹם הַזֶּה לְהִתְחַתֵּן, אֲבָל מָה אֶעֱשֶׂה?! אֵין לִי שִׁדּוּךְ! קַוֵּה לְטוֹב וְהִנֵּה בְּעָתָה, אֲנִי מְחַכֶּה וּמְחַכֶּה מְבַקֵּשׁ וּמַפְצִיר אֵלֶיךָ זֶה יָמִים וְשָׁנִים, וַעֲדַיִן אֵין לִי שׁוּם רֶמֶז שֶׁל יְשׁוּעָה, וְאִם-כֵּן, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אָבִי שֶׁבַּשָׁמַיִם, לָמָּה מַגִּיעַ לִי עֹנֶשׁ כָּזֶה – שֶׁכָּל יָמַי אֶהְיֶה מָלֵא הִרְהוּרִים רָעִים, וְכֵן שֶׁתֹאמַר עָלַי "תִּפַּח עַצְמוֹתָיו", חַס וְשָׁלוֹם?! רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, הַאִם אֵין זֶה עֹנֶשׁ גָּדוֹל, שֶׁאֲנִי מִתְעַנֶּה תַּחַת יִצְרִי הָרָע הַבּוֹעֵר בִּי, וּמַכְשִׁילֵנִי בְּכָל יוֹם וּבְכָל שָׁעָה בַּמֶּה שֶׁמַּכְשִׁילֵנִי, כַּאֲשֶׁר אַתָּה לְבַד יוֹדֵעַ זֹאת.

אָנָּא אָבִי שֶׁבַּשָּׁמַיִם, זַכֵּנִי לַאֲרִיכַת אַפַּיִם, וְאֶזְכֶּה לְהַאֲרִיךְ אַפִּי עַל כָּל מַה שֶׁעוֹבֵר עָלַי, וְזַכֵּנִי לְבַטֵּל דַּעְתִּי לְגַמְרֵי, וְלֹא לִשְׁאֹל שׁוּם קֻשְׁיוֹת, חַס וְשָׁלוֹם, חַס וְחָלִילָה, רַק זַכֵּנִי לְהַכְנִיס עַצְמִי בֶּאֱמוּנָה פְּשׁוּטָה, שֶׁאֵין שׁוּם מְצִיאוּת בִּלְעָדֶיךָ כְּלָל, וְהַכֹּל תָּלוּי בְּיָדְךָ, וְאִם-כֵּן לָמָּה לִי לִשְׁבֹּר עַצְמִי כָּל-כָּךְ?! זַכֵּנִי עַל-כָּל-פָּנִים מֵעַכְשָׁו לְהַתְחִיל לְהִתְקָרֵב וְלָשׁוּב אֵלֶיךָ, וּבִזְכוּת הַבִּזְיוֹנוֹת וְהַשְּׁפִיכוּת דָּמִים שֶׁיֵּשׁ לִי מֵעַצְמִי, שֶׁכּוֹאֵב לִי מְאֹד מְאֹד, שֶׁאֲנִי נִכְשָׁל בְּכָל פַּעַם בַּעֲבֵרוֹת חֲמוּרוֹת כָּאֵלּוּ – פְּגַם הַבְּרִית וְכוּ`, וְכֵן אֲנִי רוֹאֶה שֶׁכָּל חֲבֵרַי כְּבָר מָצְאוּ אֶת זִוּוּגָם, רַק אֲנִי נִשְׁאַרְתִּי לְבַדִּי בָּחוּר בְּלִי זִוּוּג, וַאֲנִי מִתְבַּיֵּשׁ מְאֹד מְאֹד, וְעַל-כֵּן בִּזְכוּת הַבּוּשׁוֹת וְהַבִּזְיוֹנוֹת וּשְׁפִיכוּת הַדָּמִים שֶׁיֵּשׁ לִי, אֱמֹר לְצָרוֹתַי דַּי, וּבִזְכוּת זֶה בְּעַצְמוֹ זַכֵּנִי לִמְצֹא אֶת בַּת זוּגִי, כַּאֲשֶׁר הוֹדַעְתָּנוּ עַל-יְדֵי רֹאשׁ צַדִּיקֶיךָ, שֶׁבִּזְכוּת הַבִּזְיוֹנוֹת וּשְׁפִיכוּת הַדָּמִים יְכוֹלִים לְתַקֵּן אֶת הֶעָבָר, וְלִמְצֹא עַל-יְדֵי-זֶה אֶת זִוּוּגִי.

רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, זַכֵּנִי כְּשֶׁאֶמְצָא כְּבָר אֶת זִוּוּגִי, שֶׁלְּבַל אֶהְיֶה, חַס וְשָׁלוֹם, בְּכַעַס וּבִקְטָטָה עִמָּהּ, רַק יִשְׁרֶה הַשָּׁלוֹם וְהָאַהֲבָה בֵּינֵינוּ תָּמִיד, וְנִזְכֶּה לְהוֹלִיד בָּנִים וּבָנוֹת וּלְחַנְּכָם עַל דַּעַת תּוֹרָתְךָ הַקְּדוֹשָׁה, זַכֵּנִי לִשְׁלוֹם-בַּיִת, וּלְעוֹלָם לֹא אֶתְגָּרֵשׁ, חַס וְשָׁלוֹם, חַס וְחָלִילָה, רַק נַעֲזֹר אֶחָד לַשֵּׁנִי; וְזַכֵּנִי לִהְיוֹת תָּמִיד וַתְּרָן גָּדוֹל, וּלְעוֹלָם אֲוַתֵּר בַּבַּיִת, וְלֹא אֶהְיֶה חַס וְשָׁלוֹם, קַמְצָן וְכִלַּי יִהְיֶה אֵיךְ שֶׁיִּהְיֶה, וּבְבֵיתִי תִּשְׁרֶה רַק שִׁמְחָה, וְאֶזְכֶּה לְשַׂמֵּחַ אֶת אִשְׁתִּי בְּאֹפֶן שֶׁיִּהְיֶה בֵּיתִי בַּיִת שָׂמֵחַ, וְעַל-יְדֵי-זֶה אֶזְכֶּה לְהוֹלִיד בָּנִים וּבָנוֹת חַיִּים וְקַיָּמִים; וְזַכֵּנִי שֶׁבֵּיתִי יִהְיֶה בֵּית וַעַד לַחֲכָמִים, וְיִהְיוּ עֲנִיִּים בְּנֵי בֵּיתִי, וְאֶזְכֶּה לִהְיוֹת בַּעַל הַכְנָסַת אוֹרְחִים גָּדוֹל.

רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, חוּס וְרַחֵם עָלַי, וּתְקַבֵּל אֶת תְּפִלָּתִי בְּרַחֲמִים בִּזְכוּת כָּל הַצַּדִּיקִים הָאֲמִתִּיִּים, קְדוֹשִׁים אֲשֶׁר בָּאָרֶץ הֵמָּה, וּבִפְרָט בִּזְכוּת רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ, רַבֵּנוּ נַחְמָן בֶּן פֵיגֶא, זְכוּתוֹ תָּגֵן עָלַי, אָמֵן כֵּן יְהִי רָצוֹן!

כג.

בני ובנותי היקרים, עליכם לזכור תמיד את רחמנותו יתברך, ואיך שמרחם על כל בִּרְיָה, כמו שכתוב (תהלים קמה): ורחמיו על כל מעשיו", ואמרו חכמינו הקדושים (מדרש רבה, שמות, פרשה ב`, סימן א): מידותיו ועלילותיו של הקדוש-ברוך-הוא רחמניות הן, עיין שם; ועל-כן ראו לבטוח רק ברחמנותו יתברך, ובודאי בזכות התפילות החמות שתתפללו לפניו, יעזור לכם הקדוש-ברוך-הוא, וּכְעֵין שאמרו חכמינו הקדושים (תָּנָא דְּבֵי אליהו, זוטא, פרק ו`): כיוון שראה משה שמידתו של הקדוש-ברוך-הוא של חסד ושל רחמנות, מיד נתעטף ועמד בתפילה, עיין שם; וכמו-כן תדעו, בני ובנותי היקרים, שהוא יתברך אב רחמן, והוא רק רוצה שתבקשו ממנו את בת זוגכם, ועל-כן אל תתייאשו מן הרחמים; ורבנו ז"ל אמר (ספר-המידות, אות רחמנות, סימן יא): על-ידי בקשת הרחמים זוכה לעשות שידוכים טובים והגונים, עיין שם; העיקר עליכם לֵידַע, שאסור לאבד עצמו, ואסור לדחוק את השעה, אשר זה בעצמו גורם מה שגורם, רק הרגילו עצמכם במידת הסבלנות, ובודאי תזכו לישועה נפלאה, אם לא תדחקו את השעה ותצפו אליו יתברך, ולא תבטחו בשום בשר ודם; אשרי המציית, אשרי המחכה, ואז אשרי לו בעולם הזה, ואשרי לו בעולם הבא ולנצח נצחים!

תם ונשלם, שבח לאל בורא עולם!
 
 
***

כַּמָּה שִׂיחוֹת מֵעִנְיַן זִוּוּגִים
א.

רבנו ז"ל גילה נוראות נפלאות בעניין זיווגים ושידוכים, ואמר בזו הלשון, שכל איש יש לו כמה וכמה זיווגים, רק שיש בזה כמה בחינות שונות ועניינים נפלאים, כי מכל הדיבורים שמדברים בענייני השידוכים, אף-על-פי שאינם נגמרים, זה בעצמו בחינת זיווג ושידוך, ולפעמים יושבים בני-אדם בבתיהם ואומרים, שראוי שזה ישא את זאת, ועל-ידי-זה נגמר בחינת הזיווג של זה האיש עם אותה האשה, ולפעמים באים שדכנים ומדברים השידוך, אבל אינו נגמר וגם זה בחינת זיווג משידוך, ובודאי היא בחינת זיווג יותר מהראשון, ולפעמים נוסעים לעשות השידוך, ואחר-כך מפסיקים הקשר של תנאים, ולפעמים באים לידי נישואין, ואחר-כך בסמוך נעשה גט בניהם, ולפעמים אינו נעשה הגט עד אחר איזה זמן וכיוצא בזה כמה בחינות שיש בענייני השידוכים והזיווגים, שאינם נגמרים אחר-כך, אבל כולם הם בחינת זיווגים שלו, כי כל אחד יש לו כמה זיווגים, רק שאצל זה נגמר איזה זיווג שלו על-ידי איזה דיבור בְּעַלְמָא שמדברים מזה השידוך, ולפעמים על-ידי איזה דיבור יותר או על-ידי איזה התקשרות או נסיעה או עבודה בשביל השידוך לפי שעה וכו` כנ"ל, וזה הדבר הוא עניין נפלא ונורא, שלא נשמע כזאת, שהדיבור בְּעַלְמָא שמדברים מהשידוך, זה בעצמו הוא בחינת שידוך, וכו`. (עיין חיי-מוהר"ן, סימן תקצה – דפוס חדש)

ב.

קודם ראש השנה שנת תקס"ט הביא השוחט מִטֶּעפְּלִיק לרבנו ז"ל כסא נפלא שֶׁעֲשָׂאוֹ בעצמו ביופי ובאומנות גדולה עד מאוד, ושאל אותו רבנו ז"ל: "כמה זמן עשית אותו?" השיב השוחט: "חצי שנה", ושאל אותו רבנו ז"ל שוב: "האם כל היום עשית זאת?" והשיב השוחט: "לא, רק בכל יום עבדתי שעה אחת", (כי היה כסא נאה ומצויר בציורים נאים מאוד), ענה ואמר לו רבנו ז"ל: "אֲזוֹי, הָאסְטוּ מִיר אִין זִינֶען גֶּעהַאט אַהַאלְבּ יָאהְר אַלֶע טֶעג אַ שָׁעָה" [ככה, זאת אומרת, שחשבת ממני כל יום שעה במשך חצי שנה, (ונהנה מזה מאוד)]. (ואמרו אנשי שלומנו, שבאמת לא היה נראה לרבנו ז"ל כל-כך הכסא, כמו מזה שכל יום חשב מרבנו ז"ל שעה אחת דבר זה נראה לרבנו ז"ל מאוד, שבכל יום שעה אחת יחשוב ממנו מישהו).

אחר שקיבל רבנו ז"ל הכסא מהשוחט מִטֶּעפְּלִיק, סיפר רבנו ז"ל, שראה (במראה או בחלום) שהביאו לו כסא, והיה אש סביבו והלכו כל העולם, אנשים ונשים וטף לראותה, וכשחזרו משם, אזי תכף-ומיד נתקשרו זה עם זה ונעשה שידוכים ביניהם, וגם כל מנהיגי הדור כולם הלכו לראותה, ושאלתי: "כמה היא רחוקה, ומפני מה תכף נעשו שידוכים?" והלכתי והקפתי סביבם לילך שם, ושמעתי שהולך ובא ראש השנה, והייתי מסופק אם לחזור אם להתעכב שם, והייתי נבוך בדעתי ואמרתי בלבי: איך אשאר בכאן על ראש השנה, ואמרתי בדעתי: לפי הגוף חלוש שיש לי למה לי לחזור, והייתי שם ובאתי לכסא, וראיתי שם ראש השנה, ראש השנה ממש, וכן יום כיפור, יום כיפור ממש, וכן סוכות סוכות ממש, גם שמעתי שהיו צועקים: חודשיכם ומועדיכם שנאה נפשי (ישעיה א`), מה לכם לדון את העולם, ראש השנה בעצמו ישפוט, וברחו כולם עם כל מנהיגי הדור כולם ברחו, וראיתי שם, שהיה חקוק על הכסא כל צורות של כל ברואי עולם, וכל אחד היה חקוק עם בת זוגו אצלו, ובשביל זה נעשו תכף שידוכים, כי כל אחד מצא שם וראה את בת זוגו, ומאחר שבימים הקודמים למדתי, נפל בדעתי פסוק: כָּ`רְסְיֵה שְׁ`בִיבִין דִּ`י נ`וּר (דניאל ז`) ראשי תבות "שדכן", כי על-ידי הכסא נעשין שידוכים כנ"ל, גם "כָּרְסְיֵה" ראשי תבות: ר`אש ה`שנה, י`ום כ`יפור, ס`וכות, ועל-כן בשמיני עצרת זִוּוּגָא דְּמַטְרוֹנִיתָא (עיין זוהר, חלק שלישי, דף צו: צז.), ושאלתי: "מה יהיה פרנסתי?" ואמרו, שאהיה שדכן וכו`. (עיין חיי-מוהר"ן, סימן פד, דפוס חדש, ובספר פעולת הצדיק, סימן תשצט)

ג.

מוֹהַרְנַ"תְּ ז"ל אמר, שאצל כל אחד במציאת זיווגו יש בו סודות נוראים עד מאוד רָזֵי דְּרָזִין סתרי נסתרות, ופעם אחת בא והתאונן לפניו בחור אחד שאין לו ליתן מתנות לכלה וכו`, וניחמו מוֹהַרְנַ"תְּ ז"ל, שגם יעקב אבינו לא היה לו ליתן מתנות להכלה וכו`, ענה ואמר הבחור: "מה אתם מדמים אותי ליעקב אבינו במציאת זיווגי, הלא שם היו סודות התורה וכו`?" והשיב לו מוֹהַרְנַ"תְּ ז"ל כלאחר יד: "גם אצלך יש סודות התורה וכו` ". (עיין אֲבָנֶיהָ ברזל, דף פח)

ד.

מוֹהַרְנַ"תְּ ז"ל אמר לאחד שהיה רווק: "אם תתחתן ותאמר לי שאתה איש כשר אאמין לך, אבל כשתישאר רווק ותאמר לי שאתה איש כשר לא אאמין לך", וכן נכדו הרב החסיד רבי מִיכַלִי ז"ל אמר פעם לאחד שלא רצה להתחתן: "הלא אתה אינך טוב... כי התורה מעידה: `לא טוב היות האדם לבדו` ". (שם, דף פה)

 
תְּפִלָּה לְזִוּוּג הָגוּן לְבָחוּר
(מֵרַבֵּנוּ הַחִידָ"א זַ"ל)

רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, בְּחַסְדְּךָ יָצַרְתָּ עוֹלָמְךָ וּבָרָאתָ אָדָם, וְעָשִׂיתָ לוֹ עֵזֶר, וְצִוִּיתָנוּ לִשָּׂא אִשָּׁה וּלְהוֹלִיד בָּנִים, וְהֶחֱמִירוּ עֲבָדֶיךָ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, שֶׁלֹּא לְאַחֵר מִצְוָה זוֹ. וְיַעַן חַיֵּי הָאָדָם בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא תְּלוּיִים כִּמְעַט בָּאִשָּׁה, וּבַעֲווֹנוֹתֵינוּ הָרַבִּים אֵין עוֹד נָבִיא וְלֹא בַּעֲלֵי רוּחַ הַקֹּדֶשׁ לָדַעַת אֵיזוֹ רְאוּיָה כְּדֵי לְקַיֵּם מִצְווֹתֶיךָ, לָכֵן בְּלֵב נִשְׁבָּר בָּאתִי לְהַפִּיל תְּחִינָתִי לְפָנֶיךָ אָב הָרַחֲמָן. וִיהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְהֹוָה אֱלֹהַי וֵאלֹהַי אֲבוֹתַי, שֶׁתִּתְמַלֵּא רַחֲמִים עָלַי, וְתַזְמִין לִי בַּת זוּג נָאָה, יִרְאַת יְהֹוָה וּבַעֲלַת מִדּוֹת טוֹבוֹת וּבַעֲלַת מַזָּל טוֹב, וְטוֹבַת שֵׂכֶל וּמֻצְלַחַת וּמְבֹרֶכֶת, כִּי בָּזֶה אוּכַל לַעֲבֹד עֲבוֹדַת הַקֹּדֶשׁ בְּלִי טִרְדָּה. וְהָיָה הַנַּעֲרָה אֲשֶׁר יְדַבְּרוּ לִי עָלֶיהָ וְהִיא רְאוּיָה, וְיֵשׁ לָהּ יִרְאַת הַשֵּׁם וּמִדּוֹת טוֹבוֹת, וּמַזָּל טוֹב וְהוֹגֶנֶת לִי, בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים תָּחֹן עָלַי וְתִטֶּה לִבִּי לִגְמֹר הַדָּבָר בְּאֹפֶן שֶׁאוּכַל לְקַיֵּם מִצְווֹתֶיךָ לְטוֹב לִי בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא. אֵל מָלֵא רַחֲמִים, רַ`חוּם חַ`נוּן שׁ`וֹמֵר תּ`וֹמֵךְ מַ`צִּיל יָ`שָׁר פּ`וֹדֶה (יְכַוֵּן בְּשֵׁם רח"ש תמי"ף) עָזְרֵנִי עַל דְּבַר כְּבוֹד שְׁמֶךָ. עֲשֵׂה לְמַעַן שְׁמָךְ, עֲשֵׂה לְמַעַן יְמִינָךְ, עֲשֵׂה לְמַעַן תּוֹרָתָךְ, עֲשֵׂה לְמַעַן קְדֻשָּׁתָךְ. חָנֵּנִי וַעֲנֵנִי וּשְׁמַע תְּפִלָּתִי (יְכַוֵּן בְּשֵׁם אראריתא), כִּי אַתָּה שׁוֹמֵעַ תְּפִלַּת כָּל פֶּה, בָּרוּךְ שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה (יְכַוֵּן אוכץ אזבוגה). יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי פִי וְהֶגְיוֹן לִבִּי לְפָנֶיךָ, יְהֹוָה צוּרִי וְגוֹאֲלִי:

תְּפִלָּה לִמְצִיאַת בַּת זוּג
(מֵרַבִּי אֱלִיעֶזֶר פָּאפּוּ זַ"ל בַּעַל פֶּלֶא יוֹעֵץ)

רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, בְּחַסְדְּךָ יָצַרְתָּ עוֹלָמְךָ וּבָרָאתָ אָדָם, וְעָשִׂיתָ לוֹ עֵזֶר, וְקִדַּשְׁתָּנוּ בְּמִצְווֹתֶיךָ וְצִוִּיתָנִי לִשָּׂא אִשָּׁה וּלְהוֹלִיד בָּנִים, בָּרוּךְ יוֹצֵר הָאָדָם שֶׁהַכֹּל בָּרָא לִכְבוֹדוֹ, וְאוּלָם גָּדַל צַעֲרִי, יִרְאָה וָרַעַד יָבוֹא בִּי, כִּי חוֹשְׁשַׁנִי פֶּן יִגְרְמוּ עֲווֹנוֹתַי שֶׁתִּזְדַּמֵּן לִי אִשָּׁה רָעָה שֶׁאֵינָהּ בַּת זוּגִי וְאֵינָהּ הוֹגֶנֶת לִי, וּפֶן יַקְדִּימֵנִי אַחֵר לִקַּח אֶת בַּת זוּגִי, וְיִהְיֶה צָרִיךְ לִדְחוֹת נֶפֶשׁ מִפְּנֵי נֶפֶשׁ חָלִילָה, עַל-כֵּן בָּאתִי בְּלֵב נִשְׁבָּר וְנִדְכֶּה לְהַפִּיל תְּחִינָתִי לְפָנֶיךָ אָב הָרַחֲמָן, יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, שֶׁתִּתְמַלֵּא רַחֲמִים עָלַי, וְתַזְמִין לִי בַּת זוּג הַהוֹגֶנֶת לִי וּרְאוּיָה לִי מִשֵּׁשֶׁת יְמֵי בְּרֵאשִׁית לְאֹרֶךְ יָמִים וּשְׁנוֹת חַיִּים. וְתִהְיֶה בַּת זוּגִי אֵשֶׁת חַיִל יִרְאַת ה`, בַּעֲלַת שֵׂכֶל, בַּעֲלַת מִדּוֹת טוֹבוֹת, בַּעֲלַת מַעֲשִׂים טוֹבִים, וְלֹא תִּהְיֶה מְשַׁכֵּלָה וַעֲקָרָה, וְלֹא בַּעֲלַת מוּם, אֶלָּא שְׁלֵמָה בַּכֹּל וּמֻצְלַחַת בַּכֹּל בְּאֹפֶן שֶׁאוּכַל לַעֲבֹד עֲבוֹדַת הַקֹּדֶשׁ בְּלִי שׁוּם טִרְדָּה, וְאַל תִּקָּחֵנִי מֵהָעוֹלָם הַזֶּה קֹדֶם זְמַנִּי וְאַל תַּדִּיחֵנִי מִפְּנֵי שׁוּם אָדָם שֶׁבָּעוֹלָם, אֵל מָלֵא רַחֲמִים, מוֹשִׁיב יְחִידִים בַּיְתָה, רַ`חוּם חַ`נוּן שׁ`וֹמֵר תּ`וֹמֵךְ מַ`צִּיל יָ`שָׁר פּ`וֹדֶה (רָאשֵׁי תֵּבוֹת רח"ש תמי"פ), עָזְרֵנִי עַל דְּבַר כְּבוֹד שְׁמֶךָ, עֲשֵׂה לְמַעַן רַחֲמֶיךָ הָרַבִּים, וּלְמַעַן אֲבוֹתֵינוּ הַקְּדוֹשִׁים: אַבְרָהָם, יִצְחָק וְיִשְׂרָאֵל עֲבָדֶיךָ וּלְמַעַן מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן, יוֹסֵף וְדָוִד, וּלְמַעַן כָּל הַצַּדִּיקִים וְהַחֲסִידִים, זְכוּתָם תָּגֵן עָלֵינוּ, וְהֵם יָלִיצוּ בַּעֲדֵנוּ, עֲשֵׂה לְמַעֲנָךְ לֹא לְמַעֲנֵנוּ, עֲשֵׂה לְמַעַן שְׁמָךְ, עֲשֵׂה לְמַעַן יְמִינָךְ, עֲשֵׂה לְמַעַן תּוֹרָתָךְ, עֲשֵׂה לְמַעַן קְדֻשָּׁתָךְ, חָנֵּנִי וַעֲנֵנִי וּשְׁמַע תְּפִלָּתִי, כִּי אַתָּה שׁוֹמֵעַ תְּפִלַּת כָּל פֶּה, בָּרוּךְ שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה. יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי פִי וְהֶגְיוֹן לִבִּי לְפָנֶיךָ, יְהֹוָה צוּרִי וְגוֹאֲלִי:

תְּפִלָּה לְבַחוּרָה לִמְצִיאַת בֶּן זוּג
(מְהַשְׁלָ"ה הַקָּדוֹשׁ)

וְיהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְהֹוָה אֱלֹהַי וֵאלֹהֵי אֲבוֹתַי, שתמציא לי ברחמיך הרבים ובחסדיך הגדולים את זווגי הראוי לי בזמנו, זווג הגון הראוי להוליד תלמיד חכם גדול בתורה וביראה, מזרע צדיקים ואנשי אמת ויראת חטא, כמו שהמצאת זווגו לאדם הראשון, לאברהם ויצחק ויעקב ומשה, כל אחד זווגו בעתו ובזמנו, ואותו איש שתמציא לי לזווגי יהא איש טוב, איש נאה במעשיו, בעל מעשים טובים, בעל חן, איש משכיל וירא אלהים, רודף צדקה וגומל חסד: ולא יהא פסול, ומום ופגם, ולא יהיה כעסן ורגזן, רק בעל ענוה ונמיכות רוח, בריא ובעל כח, ואל יעכב אכזריות הבריות ושונאים ומחשבותיהם ותחבולותיהם לעכב את בן זוגי המוכן לי. יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי פִי וְהֶגְיוֹן לִבִּי לְפָנֶיךָ, יְהֹוָה צוּרִי וְגוֹאֲלִי: