Welcome, Guest. Please login or register.

כתב נושא: השפעת ההורים על הילדים בהבלגה  (נקרא 819 פעמים)

ענת

  • בנות
  • שותפים מלאים בפורום
  • *****
  • הודעות: 2233
  • הערכה: +0/-0
    • ראה פרופיל
השפעת ההורים על הילדים בהבלגה
« ב- : דצמבר 06, 2010, 01:12:15 PM »
השפעת ההורים על הילדים בהבלגה

 חלק גדול ממה שאנחנו מזהים כאופיו של האדם, ניבנה בתהליך של  חיקוי לסביבה בה הוא גדל - למה שהוא רואה, שומע ומפנים מסביבתו, ובעיקר בתקופה בה הוא חי אצל הוריו ונשא אליהם עיניים. ההורים הם המשפיעים העיקריים על עיצוב אישיותו, שכן הוא רואה בהם את הדמויות המרכזיות בחייו, הוא רוחש להם אמון, הוא כמה לקבל מהם הדרכה והנחיה. התוצאה הטבעית היא שבדרך כלל, דברים עקרוניים אצל ההורים הופכים לאבני יסוד בהשקפת עולמם של ילדיהם. הרגלים קבועים של ההורים הופכים ל"מובן מאליו" אצל הילדים. הדברים באים לידי ביטוי מהפרטים המרכזיים בחיים, עד השוליים.
 אנחנו מבחינים שילדים שחיים בבית שבו מקפידים למשל על סדר ועל נקיון, על פי רוב ידרשו לאחר נישואיהם גם משותפיהם למשפחה, להקפיד על הנקיון ועל הסדר. אם הכסף נחשב לדבר חשוב במשפחת המוצא בה גדלו, זאת תהיה על פי רוב מגמת חייהם של הבנים, בבית שהם יבנו. לעומת זאת אם תורה ויראת שמים היתה המגמה, גדל הסיכוי שזו גם תהיה מגמת הילדים. אם כי כמובן, כאן צריך הרבה סייעתא דשמיא, שהרי קל מאד להביא את האדם להחשיב מאד את הכסף, וקשה יותר להביא אותו להחשיב את התורה. אבל בכל זאת, להרגלים מהימים הצעירים נודעת חשיבות רבה, גם בתחום זה.

 בדומה לכך, אנחנו מבחינים בחיקוי ההורים בהתנהלות האישית, למשל בנושא של איפוק ושליטה עצמית, לעומת התפרקות והתפרצויות.

 ילד שגדל בבית שבו ההורים בעלי רמה כעסנית גבוהה, מהירי חימה, או מה שקוראים בלשון העם בעלי "פתיל קצר", סביר מאד שגם בנם ימשיך בדרך זו, ויגלה נטייה להגיב על כל דבר שמקומם אותו במהירות, בחריפות, ובלא מחשבה רבה ומעמיקה, כי זה ההרגל וזה המראה שעמד לנגד עיניו בשנים הקובעות, בהן עוצבו אישיותו ואופי התנהגותו. את המודל הזה הוא מחקה.

 מגמה זו של נטייה לתגובות מהירות מדי, וקושי באיפוק ושליטה עצמית, פועלות על האדם לא רק בנושא כעס, אלא משליכות על תחומים נוספים בחייו. אלא שהתפרצויות כעס הם דבר זמין בחיי משפחה, והעוצמות שיש בהתפרצויות הן קולניות ביותר, מעורבות בביטוי רגשות, ולעיתים קרובות התוכן של ההתפרצויות מהול בפגיעה מילולית בבני הבית. ההשפעה שיש לתהליך זה על בני הבית אינה אך ורק חיקוי ההורים בתחום הכעס אלא התרחבות לשטחים נוספים. הילד יהפך בהמשך הזמן לאדם האומר דברים שגם לדעתו אין צריך לומר אותם, הוא צורך מאכלים שאין מן הנכון לצרוך, נוטה לקבל החלטות במהירות ובפזיזות ללא שיקול דעת מקיף גם בנושאים בעלי משמעות בחייו, כגון: בחירת מקום עבודה, נישואין, קניית דירה ולאחר מכן, הוא גם נוטה לעיתים לחרטה, כמובן מהירה – תוך כדי דיבור הוא נסוג, אך לעיתים גם זה מאוחר מדי.

חסר הרסן סובל מרגשי נחיתות

 
 לא אחת ההחלטות ה"זריזות" שלו, ולעיתים מהירות החימה, משאירות אותו עצמו מלא מבוכה וכעס עצמי, והדבר פוגע בדימוי העצמי שלו ומכאיב לו. התוצאה היא פיתוח "רגשי נחיתות". זאת משום, שאדם חסר מעצורים על פי רוב מודע להתנהגותו הבלתי נשלטת, בלבו הוא יודע שהתנהגות זו אינה תקינה. שוב ושוב הוא מחליט לנהוג אחרת, להשתנות, לחשוב לפני מתן תשובה, להמתין לפני ביצוע פעולה אך ללא הועיל, הוא חוזר על התנהגותו הלא נכונה. התסכול העיקרי אינו משום שהוא אוכל ללא צורך, אומר דברים שלא היה צריך לאומרם וכדומה, אלא משום שאינו עומד בקווי ההתנהגות שהחליט לנהוג על פיהם. "איזה אדם אני", הוא אומר לעצמו, "חסר חוט שדרה", הוא מייסר את עצמו, וכיון שהדברים חוזרים על עצמם, הוא מאבד את תדמיתו בעיני עצמו. וכיון שהוא אינו מעריך את עצמו, הוא בטוח שגם החברה מסביבו אינה מוקירה אותו.
 
הילדים רואים הכל

 נזק קשה שנילווה ל"תכונת הפתיל הקצר", הוא כאמור ההשפעה על הילדים. הילד, על אף היותו עדיין רך מאד בשנים, ועל פניו לא בוגר ולא בשל, מגלה בכל הקשור להוריו או לאנשים אחרים הקרובים אליו במיוחד הרבה יותר ממה שאנחנו סבורים. הוא גם מכיר אותם לעומק. הוא עשוי לראות בהוריו התנהגויות בלתי מאופקות, שההורים עצמם כלל אינם מודעים להם. אין הכוונה במיוחד בהתפרצויות, או בהחלטות פזיזות, אלא גם באכילה מהירה, באמירת מילה בוטה כלפי אנשים מחוג שונה, או עדה אחרת, ללא סיבה ערכית שמצדיקה זאת. הילד מפנים הכל, וגם מעבד נכון את הנתונים.
 לא פעם הילד שומע איך האב קצר הרוח מטבעו, מגיב כלפי האם בחריפות, שאין מאחוריה ריב, אלא צורת ביטוי. או במקרה אחר, האם מגיבה כלפי האב בחוסר סבלנות או אף זעם. לעיתים זה קורה, כאשר על הפרק נושאים פעוטים וחסרי חשיבות, אך בשל ההתנהלות וחוסר הסבלנות שנטועים בנפשם של בני הזוג, מיד באה תגובה שלא היתה צריכה להישמע. לעיתים התגובות באות במישרין כלפי הילד עצמו. זה יכול להיות, כאשר ההורים מסיקים מסקנות מהירות מקטעי מידע על התנהגותו, זאת מבלי להאזין מספיק וללמוד את הנושא לכל צדדיו. זה יכול להיות למשל, כאשר הוא מבקש כי יקנו עבורו דבר מה שנראה לו חשוב, והבקשה מתקבלת בסירוב בוטה, ללא שהעניקו לו תחושה שהאזינו ושקלו את הדברים.

 הבן אכן מבחין כי הוא מפריע לאבא לקרוא עיתון...

 לעיתים האשימו אותו בדבר שהוא כלל לא אשם בו, או הטיחו בו האשמות על דבר שכלל לא עשה. לעיתים ביקש לשוחח עם האבא או האמא, ואלה הגיבו בזעם לא מוצדק, ובקולניות: "לא עכשיו, אל תפריע, אתה לא רואה שאתה מפריע לי", והבן אכן מבחין כי הוא מפריע לאבא לקרוא עיתון...
 התנהגות זו של ההורים, שהוא רואה אותם יום יום ובשלבים מסויימים של  חייו רגע רגע, גורמת לילד לקלוט את חוסר ההתאפקות, להפנים אותה, וגם ליישם אותה. לפעמים משום שהוא רואה בהתנהגות ההורים היתר גורף להתנהל כך, שהרי הם הדמויות המרכזיות בחייו, שהוא כה מכבד אותם והם עושים זאת, ומעשה אבות סימן לבנים.

 לעומת כל ההתנהגויות האלה, בן המבחין בהתנהגות הוריו, או לפחות באחד מהם, מידה ראויה של איפוק או ישוב דעת, גדל משמעותית הסיכוי שיחקה את התנהגותם, וכאשר יעמוד ברשות עצמו, יתבגר ויתנהל בחברה שבה הוא חי, או יקים משפחה משלו, יעתיק גם לכאן את מה שחווה והפנים בתוך הבית בו גדל, במודע וברובו הגדול בלא מודע. כאשר הרגיזו את אחד מהוריו, והוא בכל זאת גילה מידה מרשימה של איפוק והתגבר על מידותיו, ולא הגיב על הפרובוקציה, זה לא רק דבר ראוי כלפי שמיא וכלפי עצמו, זה עשוי להניב פירות חשובים בחינוך הילדים. כאשר החינוך העיקרי הוא לא מה שאנחנו אומרים לילדים, אלא מה שאנחנו מעבירים להם על ידי התנהגותנו, ומה ש"עובר באוויר". בן המבחין שגם, כאשר העוגה המאוד טעימה שאמא אפתה מונחת על השולחן, והיא מדיפה ריחות מבטיחים, ההורים אינם נוטלים ממנה עוד ועוד, אלא בכמות סבירה, עשוי לסגל לעצמו אורחות חיים של שליטה עצמית בתחום צריכת המזון.

 וכאן הערה: מיותר להוסיף כי אין כוונת הכותב לעשות לאנשים סדר בחייהם, לנסות לקבוע לאנשים כיצד יתנהלו, או להנחות באשר להרגלים האישיים, בוודאי לא להתערב במה יאכלו ומה לא, אלא רק להסב תשומת ליבם לנתון החשוב של מה שהילדים עשויים ללמוד מהתנהגותם. את ההחלטות הם כמובן צריכים לעשות לבדם, כל אחד לפי צרכיו, וכפי הבנתו.

 העברת המסר בלי מילים, מקיפה למעשה את כל תחומי החיים. כאשר האמא נוטה להגיב בדחיפות על משהו שמתרחש לא לפי התכנון שלה, בנה ובתה הקטנים עוקבים בעיניים מלאלות עניין, ומפנימים כי זו הדרך. כאשר היא "נורא כועסת", ונותנת להרגיש זאת, אחרי שמישהו עקף אותה בתור במכולת או במקום אחר, הילדים רושמים לפניהם כי תור זה דבר חשוב מאד, ושווה כעס. ובעיקר "רושמים לפניהם", שכעס רועם והשתלחות הוא דבר לגיטימי וקביל. התוצאה תהיה שגם הם ינסו להשיג דברים בכוח הזרוע של הכעס.

 נכון שיש מציאות שבה אנשים שגדלו להורים כעסנים ומגיבים במהירות, דוקא הם סבלו קשות מהתנהגות הוריהם, גמלה בלבם ההחלטה שהם יתנהגו באופן שונה. הם יחשבו רגע לפני שיגיב, הם ישתדלו לראות את סביבתם באופן חיובי, הם יראו בכל אדם איש הרוצה לעזור להם אלא אם כן יוכח אחרת. אבל על פי רוב החיקוי של הילד את הוריו בנושא של כעס והתפרצויות הוא שהילד מחקה את ההתנהגות השלילית ומיישם אותה, ועל אף שהוא מסכים שזו דרך שלילית, הוא ממשיך להתנהג באותה דרך.

 חיקוי ההורים אינו רק בנושא של כעס, אלא כאשר האמא או האבא הולכים אחרי ליבם, וקונים את מה שקורץ להם, גם את זה מזהה הילד. הוא חש שהוריו אינם פועלים בשיקול דעת, ומבזבזים את כספם. ולהיפך, כאשר ההורים מקמצים יותר מדי על הכסף, וחוסכים במקום שבו היה צריך מעט לפזר, הילד מבין שהקמצנות היא המידה הראויה, והיא מחלחלת וחודרת אליו, גם אם ההורים לא יודעים זאת, וגם אם הוא עצמו אינו יודע זאת. זה חודר אליו מבעד לפתח האחורי, שם הוא אינו מציב "שמירה". כך שהנזק מהבזבזנות מצד אחד, ומהחסכנות הקיצונית מצד שני הוא כפול. מצד אחד מבזבזים את הכסף, או חוסכים אותו במקום שלא היה צריך לחסוך, ומצד שני מעבירים לילדים הרכים את המסר שלא היה צריך להעביר, מה שנקרא "לקתה בכפליים". והכל כי אנחנו לא מודעים לעובדה שיש עלינו "שמירה מעולה" של שומרים קטנים, שעוקבים אחרי צעדינו, ולומדים מהם בחריצות של תלמידים שקדנים.

 יש גם מקרים אחרים, כאשר הילדים בשלב כלשהו לומדים מההורים מה לא לעשות. אבל זה לא המקרה הקלאסי. רוב בני האדם נוטים לחקות את מעשי הוריהם, ועושים זאת בקפדנות. ומכאן שמעשי האבות והאמהות אכן סימן לבנים.

 הילדים אכן נוטים לחקות את הוריהם, בין אם אלה נוהגים כשורה ובין אם לא, גם כאשר הילד מבין וסובר כי התנהלות האב אינה חיובית ומביאה תוצאות שליליות, ההתנהגות נרשמת בתת מודע שלו, וסביר שבהמשך חייו הוא יתנהג בדומה לאביו, גם אם יבטיח לעצמו כי בבית שיבנה הכל יהיה שונה.

 לסיכום: מעשה אבות סימן לבנים
 
נזק קשה שנילווה ל"תכונת הפתיל הקצר" הוא ההשפעה על הילדים. הילד, על אף היותו עדיין רך מאד בשנים, מכיר את הוריו לעומק. הוא עשוי לזהות אצלם התנהגויות, שההורים עצמם כלל אינם מודעים להם. זה יכול להיות לאו דווקא בהתפרצויות, או בהחלטות פזיזות, אלא גם באמירת מילה בוטה כלפי אנשים מחוג, חסידות, או עדה אחרת, ללא סיבה ערכית שמצדיקה זאת. הילד מפנים הכל, וגם מעבד נכון את הנתונים.
 לעיתים האשימו אותו בדבר שהוא כלל לא אשם בו, או הטיחו בו האשמות על דבר שכלל לא עשה. לעיתים ביקש לשוחח עם האבא או האמא, ואלה הגיבו בכעס לא מוצדק, ובקולניות: "לא עכשיו, אל תפריע, אתה לא רואה שאתה מפריע לי". והבן אכן מבחין כי הוא מפריע לאבא לקרוא עיתון...

 כאשר הרגיזו את אחד ההורים, והוא בכל זאת גילה מידה מרשימה של איפוק והתגבר על מידותיו, ולא הגיב על הפרובוקציה, זה לא רק דבר ראוי כלפי שמים וכלפי עצמו. זה עתיד להניב פירות חשובים בחינוך הילדים, כאשר החינוך העיקרי הוא לא מה שאנחנו אומרים לילדים, אלא מה שאנחנו מעבירים להם על ידי התנהגותנו, ומה ש"עובר באוויר".

 בן המבחין שגם כאשר העוגה המאד טעימה שאמא אפתה מונחת על השולחן, והיא מדיפה ריחות מבטיחים, ההורים אינם נוטלים ממנה עוד ועוד, אלא בכמות סבירה, עשוי לסגל לעצמו אורחות חיים של שליטה עצמית בתחום צריכת המזון.

 אב שלומד בביתו סוגיה בגמרא, ונתקל בקושי בהבנת הסוגיה, שגורם לו להתעמקות ארוכה, היה מן הנכון שלא ישדר לעצמו: "אויש, אולי אשאיר את זה למחר", אלא ההיפך הגמור, דווקא משום שבנו מצוי לידו ושומע את אמירותיו, היה מן הנכון שיאמר: הגמרא קשה היום, "אח קשה, אבל לא אעזוב, עד שהסוגיה תתבהר לי".

 גם אם ההורים לא יודעים זאת, וגם אם הילד עצמו אינו יודע זאת, זה חודר אליו מבעד לפתח האחורי, שם הוא אינו מציב "שמירה". כך שהנזק מבזבזנות מצד אחד, ומהחסכנות הקיצונית מצד שני הוא כפול. מצד אחד מבזבזים את הכסף, או חוסכים אותו במקום שלא היה צריך לחסוך, ומצד שני מעבירים לילדים הרכים את המסר שלא היה צריך להעביר. מה שנקרא "לקתה בכפליים".

 כי אנחנו לא מודעים לעובדה שיש עלינו "שמירה מעולה" של שומרים קטנים, שעוקבים אחרי צעדינו ולומדים מהם בחריצות של תלמידים שקדנים.


מתוך:

http://www.*****.com/watchart.asp?id=71&subcatid=14